מוסר על מלכים א ב:א

ועל הוספת ימים יום על יום פירשו בזוהר שעל זה כתיב (בראשית כ, א) ואברהם זקן בא בימים, וכן (שם מז, כט) ויקרבו ימי יעקב, ויקרבו ימי דוד (מל"א ב, א), כי כל יום ויום עלה לחשבון החיות. ועל כן נקראים תלמידי חכמים זקנים, כי בכל יום ויום הוא חי ונעשה זקן ביותר ממה שהיה אתמול:

כתוב בהפטרת פרשת ויחי, "ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר, אנכי הולך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש וגו', וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם וישם דמי מלחמה בשלום ויתן דמי מלחמה בחגרתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו, ועשית כחכמתך ולא תורד שיבתו בשלום שאול וגו', והנה עמך שמעי בן גרא בן הימיני מבחורים והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מחנים והוא ירד לקראתי הירדן ואשבע לו בה' לאמר אם אמיתך בחרב, ועתה אל תנקהו כי איש חכם אתה וידעת את אשר תעשה לו והורדת את שיבתו בדם שאול" (מלכים א' פרק ב' פסוקים א'-ב', ה'-ו', ח'-ט').

כתב מהר"ם קורדווירא בספר עבודת יום כפורים בתיקון ב', בענין שבעת ימים קודם יו"כ שהיו מפרישין את הכהן גדול מביתו (יומא פ"א מ"א), וזה לשונו, אולם בטעם הנעלה כאשר נמנה שבעת ימים אלו שהם משלשה בתשרי עד תשעה בו שהוא ערב יום כפורים, דהיינו כל מה שבין ראש השנה ליום כפור. ונודע שמיום ראש השנה שהוא א' בתשרי עד יום כפור שהוא עשרה בו הם נקראים עשרת ימי התשובה, והתשובה היא הבינה, ועשרה ימים אלו הם עשרה ימים שבהם עשר ספירות ודאי. ואולם מלת תשובה נודע פירושה תשובת הדברים אל שרשם בסוד היובל. והענין, כי השנה סודה הבינה בלי ספק, והימים החולפים בכל השנה הם קונים להמציאות מה נמצא שהם בסוד היקף הימים העליונים, וכפי פעולת האדם בימים ההם כן יפגום בימיו או ישלימם במעשיו הטובים, כאומרם בפסוק (דברים כד, טו) ביומו תתן שכרו, דהדר אשכרו דיום ממש לגבי קיום עבודתו וחובתו המוטלת עליו. וזהו סוד השונה הלכות בכל יום. וזהו סוד (בראשית מז, כט) ויקרבו ימי ישראל למות. (מל"א ב, א) ויקרבו ימי דוד למות, כפי המתבאר בזוהר (ח"א צט, א):