מוסר על מלכים א ז:לו

וזהו ענין שבחטאת (ויקרא ו, יז) ובאשם (שם ז, א) שהם בסוד גלות ו"ה כתיב קדשי קדשים, כי החושך יתהפך לאור גדול מה שאין כן אותיות י"ה בקדושתן קיימין, אבל ו"ה יתהפך לקודש קדשים, כי מתוך חשך אור ומתוך מרור חסא, על כן שלמים שהוא המרכז באמצע לזכור מתוך צרה רווחה. והנה בחורבן כתיב (ישעיה א, ה) וכל לבב דוי, סוד דוי שאין שלמים ומלואים, כי יש היפך ו' לי', וי' לו', כי ה' ראשונה ו' בתוך ד', וה' אחרונה י' בתוך ד', בסוד דודו. עוד שינוי, אותיות ראשונות י"ה, ואחרונות ו"ה, ובא ו' במקום י', וזהו דוי, דהיינו י' בד', וגם ו' במקום י', וצירוף הכל דוי, וזה גופו יתהפך, דהיינו י' שבתוך ד' שהיא ה' אחרונה תתהפך לו' בסוד דוד"ו, אשר על זה רמזו רז"ל (יבמות קיח, ב) טוב למיתב טן ד"ו מלמיתב ארמלתא, כי עתה היתה כאלמנה, ועתיד תהיה ד"ו גם בה' אחרונה שהוא סוד ד"ו פרצופין, כמו שאמרו רז"ל (יומא נד, א) ראו חבתכם לפני המקום כמעור איש ולויות (מל"א ז, לו). גם ו' מן ו"ה תתהפך לי' בסוד (זכריה יד, ט) יהיה, הרי דוי שהוא מרור יתהפך להיות דוי חס"א:

ודעו בניי יצ"ו, כי דבר הזה שדברתי שהמפתחות מסורות ביד האדם יש בו סוד כמוס מוסר לחכמי האמת הבאים בסוד י"י המקובל איש מפי איש עד ממשה מסיני, כי ממש ביד האדם נתונים נתונים הם מפתחות החיצוניות ומפתחות הפנימיות. ולא לפתוח על עצמו לבד יצא בעבודת הקודש אשר עובד, כי אם עיקר העבודה צורך גבוה ליחד השם הגדול בכחותיו עד אי"ן סו"ף, וזהו ע"י התורה וקיום מצותיה אשר שרשם הם סוד האצילות הנאצל עבור האדם שהוא בצלם ודמות עליון, שעל ידי קיום התורה והמצות מעורר כח עליון וכביכול מחזיקו. כי כבר רמזתי למעלה בכמה מקומות כי כל אצילת הבנין הוא תפאר"ת ומלכו"ת שהם שרשי העולמות, והם סוד (תהלים לד, טו) סור מרע ועשה טוב, דהיינו מצות עשה ולא תעשה, ואז בקיום מעשה טוב התחתונים כי כן ראשית המחשבה סוף המעשה, אז נתוסף כח בגבורה שלמעלה כביכול ואהבה וריעות וחיבור גדול בין שני הדודים הנ"ל, ושני הכרובים ההם פניהם איש אל אחיו (שמות כה, כ), כמעור איש ולויות (מ"א ז, לו), כי אנחנו בית ישראל יצאנו בנשמותינו מבטן אמנו דהיינו שם אדנ"י מקור ישראל כמו שנאמר (תהלים סח, ל) במקהלות ברכו אלקים אדנ"י ממקור ישראל, ע"י זיווג תפאר"ת המריק שלו צדי"ק יסוד עולם שמשם נשמות פורחות כי א"ל ח"י בקרבנו. ועל כן משפחות ישראל הם ס"ה כמו שכתוב (דברים ז, ז) כי אתם המעט, ה' מעט מכל העמים, והעובדי גלולים הם ע', וישראל ס"ה כמנין שם אדנ"י. וכשהענפים שבמדת אדנ"י שהם שרשי ישראל מאירין, אז מאיר נגד פני השם הגדול, ואז מתייחד השם מכבודו בסוד (זכריה יד, ט) ידו"ד אחד ושמו אחד, וגורם אהבה ויחוד למעלה, ואז שכינה בישראל בסוד (ויקרא כו, יא) ונתתי משכני בתוככם. ואם ח"ו ישראל חוטאים, אז פירוד בין הדביקים, ושכינה כביכול בגלות, ושפחה תירש גברתה כדנפרש לקמן (עי' בד"ה וז"ל הרב פ"ז), ואז אין השם שלם ח"ו, כי חסר ו"ה כי כבר פירשתי למעלה (בהקדמה) באותיות ו"ה שהוא הבנין שם יש אחיזה לשרים החצוניים:

והנה נודע שהקצוות של מעלה שורשם למעלה בבינ"ה, ושורש שרשם בחכמה, שהם סוד י"ה מהשם, עד שנעלם הכל בהעלמה בסוד קוצו של יו"ד, הרי שם י"ה ביניהם ונשלם כל שיעור קומה. כי שורש הזרע הקודש הוא למעלה במוח באותיות י"ה, ואשר הזרע ע"י חוט השדרה שהוא נחלת יעקב קישור כל הגוף, ומשם דרך המעור ומשם בארה, ואז כמער איש ולויות (מל"א ז, לו). והסודות בהם גלוים למי שחננו ה' בינה ודעת, וצריך להיות אלו הענינים קבועים במחשבתו. וכשהאדם צדיק ומקדש עצמו בתשמיש, אז מתעורר הקדושה של מעלה: