מוסר על מלכים א ח:כו

וזהו שכתוב (מ"א ח, יב) אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל, בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים. וכתיב (דה"ב ו, יז) ועתה ה' אלהי ישראל יאמן דברך אשר דברת לעבדך לדוד. כי האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי. ועתה קומה ידו"ד אלהים למנוחתיך אתה וארון עזך וגו'. ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך (שם מא-מב). וככלות שלמה להתפלל האש ירדה מן השמים ותאכל העולה והזבחים, וכבוד ה' מלא את הבית (שם ז, א). נמצאת שכינה חוזרת למנוחתה בארץ בבית עולמים, ואז חזרו הצנורות וההמשכות כולם להריק ברכה בבית המקדש. והיינו דכתיב (תהלים קלג, ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. וכתיב (שם נ, ב) מציון מכלל יופי אלהים הופיע. ומבית המקדש היו כל הצנורות נמשכות לכל הארצות כולם, לשבעים משפחות כנגד שבעים שרים, ומירושלים היו נוטלין פרס, דכתיב (בראשית יב, ג) ונברכו בך כל משפחות האדמה: