מוסר על מלכים א ח:כז

וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָה, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד: מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאַן אַתָּה הוֹלֵךְ; וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ, וְאַף כִּי בְּמוֹתָךְ; וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (דה"ב ו יח): "הִנֵּה שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ", אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם (ע"פ משלי טו יא). וְנֶאֱמַר (ירמיהו כג כד): "הֲלֹא אֵת הַשָׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם ה'".

ואני אומר לפי דרכי שבאלו אותיות י"ה, אז נשלמו אותיות הו"ה ואותיות יה"ו, שהיו לכאורה חסירים אותיות י"ה כמו שכתבתי לעיל. ועל אותיות של י"ה שהיו נוספים על י"ב צירופי שם הויה, שהיו ג' צירופים בכל דגל ודגל, נגד ג' שבטים שבכל דגל ודגל, רומז הפסוק ששם עלו שבטים שבטי י"ה וגו'. וענין אלו צירופי שם הויה בכל דגל ודגל עולה שם ע"ב, וכדאיתא בספר הבהיר והביאו הפרדס, ישב רבי אמוראי ודרש מאי דכתיב (מ"א ח, כז) השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, מלמד ששבעים ושתים שמות יש לו להקב"ה וכולם קבועים בשבטים, דכתיב (שמות כח, י) ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית, וכתיב (יהושע ד, כ) שתים עשרה האבנים האלה, הקיש וגו' מה אלה אבני זכרון, אף אלו אבני זכרון, לשתים עשרה אבנים הם ע"ב כנגד ע"ב שמות של הקב"ה. ומאי טעמא התחיל בי"ב, ללמדך שי"ב (הגה"ה, זהו סוד שנים עשר בקר ושש עגלות צב) מנהיגים יש לו להקב"ה, ובכל אחד ואחד ששה כחות כו', ועיין פירוש המאמר שם בפרדס: