מוסר על מלכים א יט:יא

וְנִרְאָה לְבָאֵר זֶה בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ בְּכַמָּה גַּוְנֵי, [וְעַיֵּן לְעֵיל בַּהַקְדָּמָה מַה שֶּׁאָמַרְנוּ עוֹד עִנְיָן אַחֵר בָּזֶה]. דְּהִנֵּה אִיתָא בִּירוּשַׁלְמִי פֶּרֶק א' דְּפֵאָה הֲלָכָה א', דִּכְשֵׁם שֶׁשְּׂכַר תַּלְמוּד תּוֹרָה שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, כֵּן עָנְשׁוֹ שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הָעֲוֹנוֹת [ונַעְתִּיק אֶת לְשׁוֹנוֹ לְקַמָּן], נִמְצָא תַּלְמוּד תּוֹרָה גְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַמִּצְוֹת, וּכְנֶגְדּוֹ לָשׁוֹן הָרָע חָמוּר שֶׁבְּכָל הָעֲוֹנוֹת. וְהַטַּעַם לָזֶה נִרְאֶה בִּפְשִׁיטוּת, דִּכְמוֹ שֶׁבְּעִנְיְנֵי הַיְסוֹדוֹת שֶׁהִטְבִּיעַ ה' יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, דְּהַיְנוּ, אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר, הַיְסוֹד הָרוּחָנִי הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר חָזָק מֵהַיְסוֹד הַגַּשְׁמִי, עַד שֶׁכִּמְעַט אֵין נֶחְשָׁב אֶצְלוֹ הַגַּשְׁמִי לִמְאוּמָה, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ שֶׁבְּהִתְגַּבֵּר הָאֵשׁ עַל דָּבָר הַגַּשְׁמִי מְכַלֵּהוּ, וְכֵן בְּהִתְגַּבֵּר יְסוֹד הָרוּחַ הוּא יָכוֹל לְפָרֵק הָרִים וּלְשַׁבֵּר סְלָעִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (מלכים א' י"ט י"א) "וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים", כֵּן הַדָּבָר בָּעִנְיָנִים הָעֶלְיוֹנִים, כְּמוֹ צִיצִית וְלוּלָב וְשׁוֹפָר וְכָל הַמִּצְוֹת, אַף שֶׁעַל יָדָם פּוֹעֵל גַּם כֵּן תִּקּוּנִים גְּדוֹלִים בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וְעַל יָדָם גַּם כֵּן נִתְקַדֵּשׁ הָאָדָם לַה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר ט"ו מ'): "וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִים לֵאלֹהֵיכֶם". אַף עַל פִּי כֵן אֵין שׁוּם הִשְׁתַּווּת בֵּינָם לְבֵין לִמּוּד הַתּוֹרָה, כְּמוֹ דְּאִיתָא בִּירוּשַׁלְמִי פֶּרֶק א' דְּפֵאָה, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת אֵינָם שָׁווֹת לְדָבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה, וְהַטַּעַם כִּי כָּל הַמִּצְוֹת הֵם מִצְטָרְפוֹת אֶל הַגֶּשֶׁם, כְּמוֹ מִצְוַת צִיצִית, אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם, אֶלָּא עַל יְדֵי לְבִישַׁת בֶּגֶד שֶׁהוּא גַּשְׁמִי, וְכֵן סֻכָּה וְלוּלָב וּכְהַאי גַּוְנָא כָּל הַמִּצְוֹת, לֹא כֵן לִמּוּד הַתּוֹרָה, שֶׁעִנְיָנוֹ תָּלוּי בְּכֹחַ הַדִּבּוּר שֶׁהוּא כֹּחַ פָּשׁוּט רוּחָנִי בִּלְבַד, וּלְכָךְ פְּעֻלָּתוֹ שֶׁפּוֹעֵל לְמַעְלָה נוֹרָא עַד מְאֹד, וְעַל כֵּן קְדֻשַּׁת תַּלְמוּד תּוֹרָה הוּא כְּנֶגֶד כֻּלָּם. וְכֵן הַדָּבָר לְהֶפְכוֹ בְּעִנְיַן קִלְקוּל, כִּי בְּכָל הָאֵיבָרִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בָּהֶן עֲוֹנוֹת, מֵחֲמַת שֶׁהֵן גַּשְׁמִיִּים, אֵין קִלְקוּלוֹ לְמַעְלָה גָּדוֹל כָּל כָּךְ, לֹא כֵן בַּעֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, שֶׁפּוֹעֵל פְּעֻלָּתוֹ עַל יְדֵי כֹּחַ רוּחָנִי בִּלְבַד, קִלְקוּלוֹ לְמַעְלָה בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים הוּא חָזָק וְנוֹרָא עַד מְאֹד, וּלְכָךְ עָנְשׁוֹ גַּם כֵּן הוּא כְּנֶגֶד כֻּלָּם.

ויען ה' את איוב מן הסערה. הגיע עתה איוב למעלת הנבואה יען כי היה תם וישר וירא אלהים וסר מרע והוכח על נסיון אע"פ שחטא בהסתפקות במשפט מאין חכמה הועיל אותו הנסיון לקרבה אל האלהים כי קבל עליו דברי אליהוא וראה כי הם מספיקים לשאלתו והנה הוא עתה ירא אלהים וצדיק תמים. וענין מן הסערה כי לא נפתחו לו השמים ויראה מראות אלהים על בירור כגון שיראה שהשי"ת יושב על כסאו והמלאך דובר בו רק שמע סערה גדולה והשיג מה שהשיגו הנביאים בראשונה בראשית החזון, כמו שנאמר ביחזקאל תחלה וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון, וכן באליהו תחלה נאמר (מלכים א י״ט:י״א) והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים, לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש ואחר הרעש אש ואחר כן ישיגו הנבואה, וגם כן ביחזקאל א׳:כ״ד׳:כ״דחר הרוח עשן גדול הוא הרעש ואחר כן אש מתלקחת ואיוב השיג ראשית החזון וממנו יצא לו קול עונה אותו המענים האלו וסער גדול בחוזק ותוקף כמנהג הנבואות כמו שנאמר (יחזקאל א) כקול מים רבים כקול שדי בלכתם. והנה איוב השיג זה בשמיעת הסערה והקול ממנה וידע מענינם כי קול האלהים הוא העונה אותו תשובות על דבריו. ודרשו רז"ל (בבא בתרא פ"ק טז) מן הסערה שחרפתני אשר בשערה ישופני, ד"א מן הסערה מלשון שער כיון שאמר איוב להקב"ה ותחשבני לאויב לך, אמר לו רבש"ע שמא בין איוב לאויב נתחלף לך השיב לו הקב"ה מי פלג לשטף תעלה בערביא קורין לשערה שטפא. כל שער ושער שבראש פלגתי לה תעלה גומא לינק ממנה שאלו שתים יונקות מגומא אחת יהו מכחישות מאור עיניו של אדם בין שער לשער לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי, זהו ויען ה' את איוב מן הסערה. ובב"ר א"ר יוסי בר רבי חנינא כתיב (ירמיהו כ״ג:כ״ד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' וכשהוא רוצה מדבר מבין שני בדי הארון, פעמים שאין העולם ומלואו מחזיקים כבוד אלהינו ופעמים ידבר עם האדם מבין שערות ראשו: