מוסר על מלכים ב ד:יג

וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ בִּתְפִלָּתוֹ, דְּכֵיוָן דְּמַזְכִּיר שְׁמוֹ, אָז מַשְׁגִּיחִין לְעַיֵּן עָלָיו בְּמַעֲשָׂיו. וְכֵן יִמָּצְאוּ מְקַטְרְגִים דִּינַזְקֵי לֵיהּ, חַס וְשָׁלוֹם. וְהֵבִיא הַזֹּהַר רְאָיָה, שֶׁאָמַר אֱלִישָׁע הַנָּבִיא לַשּׁוּנַמִּית: הַיֵּשׁ לָךְ לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ? — דָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דְהַהוּא יוֹמָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲוֵי, דִּכְדֵין אִקְרִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'מֶלֶךְ הַקָּדוֹשׁ' וּ'מֶלֶךְ הַמִּשְׁפָּט'. וַתֹּאמֶר: בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יוֹשֶׁבֶת — לָא בָּעֵינָא דְּיִדְכְּרוּן שְׁמִי שֶׁיַּשְׁגִּיחוּן בִּי, אֶלָּא: בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יוֹשֶׁבֶת. תָּא חָזִי בְּשַׁעְתָּא דְּרֻגְזָא הֲוֵי בְּעָלְמָא, לֹא אִדְכַּר שֵׁם נֹחַ. כֵּיוָן דְּדִינָא אִתְעָבַר, כְּתִיב: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ. הַשְׁתָּא אִדְכַּר שֵׁם נֹחַ. וְכָל זֶה — לְהוֹדִיעַ כִּי הָאָדָם נִדּוֹן בְּמִשְׁקָל, וּלְכָל מַעֲשֶׂה יֵשׁ מֵלִיץ טוֹב, וּלְכָל עִנְיָן רַע יֵשׁ מְקַטְרֵג.