מוסר על מלכים ב ד:כג

אחר כך (קהלת ט, ז) לך אכול בשמחה את לחמך, ומצוה להרבות בסעודה בראש חודש כמו מועד. איתקש בתורה, (במדבר י, י) וביום שמחתכם ומועדיכם ובראשי חדשיכם. ובנביאים, (ישעיה סו, כג) והיה מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו, וכתיב (מל"ב ד, כג) מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת, וכתיב (הושע ב, יג) והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה, וכתיב גבי שאול (ש"א כ, כז) גם היום אל הלחם. והשיבו יונתן (שם כט), זבח משפחה לנו. וכתיב (שם כז) ויהי [ממחרת] החודש השני, ב' ימים היה ראש חודש. ובכתובים, (איכה א, טו) קרא עלי מועד, ודרשינן מינה בפרק כיצד צולין (פסחים עז, א), דראש חודש איקרי מועד:

וחייב אדם לבקר לאביו ולאמו ולקרוביו, וכ"ש לרבו, בשבתות ובמועדים ובחדשים, כדגרסינן בפרק כל כתבי הקדש א"ר יצחק, חייב אדם להקביל פני רבו ברגל, שנא' (מלכים ב ד, כג) מדוע את הולכת אליו לא חדש ולא שבת, מכלל דבחדש ושבת בעי למיזל, לפי שהוא עונג לראות אדם לאוהבו. ואע"פ שחייב אדם לאכול ולשתות בשבת ולענגו, אל יאכל יותר מדאי, ואל ישתה יותר מדאי עד שישתכר. שאם ישתכר יהפך לדעה אחרת, ויהפוך לו העונג לצער, ועל אלו וכיוצא בהם אמ' הב"ה על ידי ישעיהו הנביא, חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח, וכתי' (מלאכי ב, ג) וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם. וגרסינן במדרש אלו בני אדם שאוכלין ושותין יותר מדאי, עד שמשתכרין בשבתות ובמועדים, כסבורים שהן מענגין אותם בזה. ואין בכך כלום אלא בזוי. אלא צריך אדם לענג את השבתות ואת המועדים כהוגן, לא שיבא לקצה האחרון וישתה עד שישתכר ויתעה. שכל המשתכר, אפי' בחול, הוא מגונה עד מאד, ומנבל את כבודו ובוזה את עצמו. ושמעתי על פי ר' יששכר הלוי ז"ל כל נבל ימלא יין, נבל כתי', כל מי שהוא נבל ממלא את עצמו מן יין.

ומדברי סופרים, מצוה לילך להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת (ברכות מז, ב). חייב אדם להקביל פני רבו ברגל (ר"ה טז, ב), שנאמר (מל"ב ד, כג) מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת, הא חודש ושבת בעי למיזל להקביל רבו וחברו שבא מהדרך. במסכת ברכות (נח, א) מצוה לרוץ לקראת מלכי האומות, שאם יזכה לעולם הבא לראות גדולתן של ישראל, יבחין כמה גדולה גדולתינו: