וַיְהִי֩ בִשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁיעִ֜ית לְמָלְכ֗וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִי֮ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֒ בָּ֠א נְבֻכַדְנֶאצַּ֨ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֜ל ה֧וּא וְכָל־חֵיל֛וֹ עַל־יְרוּשָׁלִַ֖ם וַיִּ֣חַן עָלֶ֑יהָ וַיִּבְנ֥וּ עָלֶ֖יהָ דָּיֵ֥ק סָבִֽיב׃
שני לוחות הברית
ואלו שלשה הפרשיות תמיד חלים בין המצרים, כי הוא דבר בעתו, כי אלו השלשה הוציאו את ישראל מארצם ואשר לחרב לחרב, ויתר הפליטה היו גולים וחטא חטאה ירושלים בשלשה שלמיות אלה נפש וגוף וממון, כאשר אמרו רבותינו ז"ל (יומא ט, ב) במקדש ראשון חטאו בעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. ומאז חרב בית ראשון לא באנו לתיקון, אף בזמן בית שני היו חסרים חמשה דברים הרוחניים, כמו שאמרו רז"ל (שם כא, ב) ואכבדה חסר ה"א כתיב (חגי א ח). והנה חטא עבודה זרה הוא תלוי בנפש, שלא להעלות במחשבה שיש שום אלהות ויכולת בעולם זולתו יתברך. וגילוי עריות הוא חטא הגוף, כי אין שום עבירה בעולם שאדם עושה באחד מאיבריו שירגיש בו כל הגוף כמו ענין המשגל. גם רציחה אזי הנרצח מת בכל איבריו, וחטאו ירושלים גם בזה כי ידיהם דמים מלאו. עוד חטאו בממון, כמו שנאמר (ישעיה א, כג) שריך סוררים וחברי גנבים כלו אוהב שוחד וגו'. וגם בענין נדרים חטא הנפש והנמשך מזה עון השבועה היה בצדקיה, כי בזה והפר ברית, על כן זקני ציון העלו עפר על ראשם וגו' הורידו לארץ (איכה ב, י), ואמרו במדרש והביאו רש"י במגילת איכה, נבוכדנצר הושיבם לארץ כשמרד בו צדקיהו ועבר על שבועתו כו':