מוסר על משלי א:כא

וזה אפשר שנו חכמים בלשון המשנה הידועה שכבר סדורה ורגילה בפיהם עכ"ז שנו חכמים דבדיבור מרויחים רוחניות חדש. וז"ש במשלי בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר אמריה דייקא שכבר אמרת וכמ"ש בתנחומא ריש בחוקותי והטעם שמוליד רוחניות חדש. ברוך שבחר בהם ובמשנתם בהם ובמשנתם שהם מולידים רוחניות חדש בכל קריאתם. א"נ במ"ש חייב אדם לומר כלשון רבו. ואפשר לתת טעם במ"ש רבינו האר"י ז"ל שאם תקפה עליו משנתו ואינו מבין יצייר צורת רבו לפניו ויועיל לו ולכן כשהוא אומר לשון רבו זוכר ממנו תנא וציי"ר צורת רבו וטוב לו להבין בעצם ההלכה. וז"ש שנו חכמים בלשון המשנה הידועה שהיא לשון רבו וה"ט לזכור מרבו. ברוך שבחר בהם. ובמשנתם שרוצה שהתלמידים יאמרו כלשונם. רמ"א כל העוסק בתורה לשמה כלומר להוציאה לאור לקבץ ניצוצי התורה אשר בתוך הקליפות וזהו לשמה מלבד משז"ל ורבינו האר"י זצ"ל. כל העולם כלו כדאי הוא לו. פירשתי בעניותי בקונטריס חסדי אבות בהקדמת חלקו העולמות וזכינו בתורה ע"ש. ובזה אפשר לרמוז מאמר מדרש ריש משלי גורלך תפיל בתוכנו זו התורה שהיתה גורלו של הקב"ה ונתנה לישראל כיס אחד יהיה לכלנו בשעה שאמרו נעשה ונשמע הכונה התורה גורלו של הקב"ה חמדה גנוזה ונתנה לישראל במתנה כדי שלא יהיה בה דדב"מ למלאכים. והעולם היה אבד ונתקיים בשעה שאמרו נעשה ונשמע וזכו גם בעה"ז ונתבטלה זכיית עשו וז"ש כיס אחד יהיה לכלנו ויש לצדד עוד ודוק כי קצרתי. וברב רחמיו יגאלנו למען שמו ונזכה ללמוד תורה מפי עליון תורת חיים:

וְהַאי גַּבְרָא הֲוֵי שָׁמַע כָּל מִלִּין אִלֵּין. אָמַר לְהוּ גַּבְרָא: בְּקוּטְרָא דְּעֵיטָא חֲדָא וּבְדִבּוּר אֶחָד אַתּוּן אַמְרִין עָלַי דְּבָרִים הָאֵלֶּה? קָרִיב לְגַבֵּיהוֹן. אָמַר: וַדַּאי אַתּוּן מֵאִנּוּן דְּדִיּוּרְהוֹן הוּא בְּבֵית רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, דְּלָא דַּחֲלִין מִכֹּלָא. אִי אַתּוּן אַמְרִין מִלֵּי אֲבַתְרָאִי — הַנֵּי מִלִּין יְקַטְרְגוּ לְכוּן, אֵיךְ מִלַּיְּכוּ הָכֵי בְּאִתְגַּלְיָא! (רָצָה לוֹמַר, שֶׁאָמַר לָהֶם הָאִישׁ: אִי יָבוֹא הַמִּשְׁפָּט לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה קָטֵגוֹרְיָא עִמָּכֶם עַל שֶׁאַתֶּם מְבַיְּשִׁים אוֹתִי בְּגָלוּי, אַף שֶׁאֲנִי חוֹטֵא גָּדוֹל.) אָמְרוּ לֵיהּ: בְּאוֹרַיְתָא הָכֵי כָּתוּב, דִּכְתִיב (מִשְׁלֵי א, כא): "בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא, בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר" — אִי בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְתָא אֲנַן דַּחֲלִין מִקַּמָּךְ הָא נִשְׁתַּכַּח בְּכִסּוּפָא קַמֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. פָּתַח הַאי גַּבְרָא וְאָמַר: מִי אֵל כָּמוֹךָ, נוֹשֵׂא עָווֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע וְגוֹ'. אָרִים קָלֵיהּ וּבָכִי.