מוסר על משלי ג:ה

לעולם ישתדל אדם ללמוד תורה ולא יהא חושש לעושרו, אלא יוציא אפי' כל ממונו כדי שילמוד תורה, וימכור הנקלה, שהוא הממון, ויקנה הנכבד, שהוא תלמוד תורה, דכתי' (משלי ג, טו) יקרה היא מפנינים וגו'. והעושה כך אשריו ואשרי חלקו, שהוא מוכר חיי שעה, שהוא הממון, וקונה חיי עולמים וקיום נצח נצחים, שהם דברי תורה. וגרסי' בפסיקתא ר' יוחנן הוה מטייל, סליק מטבריה לצפרי, והוה מסתמיך על כתפיה דר' חייא בר אבא. מטון חד בית חקל. אמ' דין בית חקלא הוה דידי וזבנתיה מפני מילעי באוריתא. מטון חד בית כרם. אמ' האי בית כרמא הוה דידי וזבנתיה מפני מילעי באוריתא. מטון חד בית זיתא. אמ' האי בית זיתא הוה דידי וזבנתיה מפני מילעי באוריתא. ר' חייא בר אבי בכי. אמ' ליה ר' יוחנן, למה את בכי. אמ' ליה, בכי אנא על דלא שבקת לסיבותך כלום. אמ' ליה, חייא ברי, ומה קלה היא בעיניך שעשיתי, ומכרתי דבר שניתן בששת ימים, וקניתי דבר שניתן בארבעים יום וארבעים לילה. הא למדנו שהיא, התורה, יקרה לו לאדם מכל כלי חמדה שבעולם. וגרסינן בבראשית רבה יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, וכתו' אחד אומר וכל חפצים לא ישוו בה. חפיצים, אלו מצות ומעשים טובים, חפציך, אלו אבנים טובות ומרגליות, אלו ואלו לא ישוו בה, חפצים וחפציך לא ישוו בה, דכתי' (ירמיהו ט, כב) אל יתהלל חכם בחכמתו, ר"ל אם חכמתו חכמה חיצונה, ואל יתהלל הגבור בגבורתו, אם אינו כובש את יצרו. דתנן איזהו עשיר השמח בחלקו, [איזהו גבור הכובש את יצרו]. כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, ואין ידיעת הב"ה אלא בידיעת התורה, שנא' (דברים ד, לה) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד, וכתיב בתריה מן השמים השמיעך את קולו ליסרך וגו'. ושמעתי על פי הרב ר' יהודה זצ"ל בן הרא"ש כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעושרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה'. אמ' בפסוק זה חכם וגבור ועשיר, וכנגדן חסד משפט וצדקה. לומר לך, אם הוא חכם אל יתהלל בחכמתו, אלא א"כ עושה בה חסד וילמד תורה לרבים, ואם הוא גבור אל יתהלל בגבורתו, אלא אם כן יעשה משפט, הואיל ויש בידו יכולת, ואל יתהלל עשיר [בעשרו], אלא א"כ יעשה ממנו צדקה לעניים.

משכיל על דבר ימצא טוב ובוטח בה' אשריו (משלי טו). בא הכתוב הזה להזהיר על האדם שישכיל בלבו תחלה באיזה דבר שירצה לדבר או שירצה לפעול, קודם שידבר או קודם שיעשה המעשה על איזה צד יעלה בידו ותזדמן לו מזה הצלחה ותועלת, ואם הוא עושה כן ימצא טוב, וכן אמר עוד (שם יז) חושך אמריו יודע דעת, ולפי שפעולותיו של אדם נכללים בג' דברים והם המחשבה והדבור והמעשה כענין שכתוב (דברים ל׳:י״ד) בפיך ובלבבך לעשותו, והוא כלול ומוטבע מיצר הרע ושוגה תמיד מצד המשך אחר החומר לכך הזהיר שלמה בכאן שיהיה האדם משכיל תחלה על אותו דבר שרוצה לדבר, ושיקדים המחשבה אל הדבור ואל המעשה. ובוטח בה' אשריו כשישכיל ויתבונן על מה שיבקש לעשות, ואע"פ שהשכיל בלבו תחלה אין ראוי לו לסמוך על מה שהשכיל אלא שיבטח בהש"י שיבא הדבר ההוא לפועל ולגמר הצלחה, זהו שאמר ובוטח בה' אשריו. כלומר אחר השתכלות המחשבה באותו דבור או באותו מעשה אם הוא תולה בטחונו בהשי"ת ושיסכים בדעתו שאין ביד שכלו להוציא שום דבר לפועל אלא בחפץ הש"י אשריו, כי הבטחון בהש"י אחת מן המדות העליונות ומעיקרי התורה, וכן אמר הכתוב (משלי ג׳:ה׳) בטח אל ה' בכל לבך. ועל זה אמר שלמה (שם כ) מים עמוקים עצה בלב איש. בא להרחיק מדת האדם הבוטח על מחשבותיו והעולה על רוחו שלא יעשה פעולה ולא ידבר דבר עד שיחשוב תחלה בלבו ויהיה לו מתון בדבר ואחרי זאת ישיג מה שירצה. לפי שהעצה הנכונה לא תמצא באדם ולא תגמר אליו הדעת זולתי במחשבה, וכן אמרו חכמי הפילוסופים, הלשון כלי המחשבה. וזהו מים עמוקים עצה בלב איש. ביאורו כשם שאי אפשר לדלות ולשתות מן המים העמוקים בלא דלי כך אי אפשר להשיג פעולה נכונה או עצה ברורה זולתי במחשבה. וכיון שהזהירנו שלמה המלך ע"ה שישכיל האדם בלבו תחלה מה שירצה לדבר או מה שירצה לעשות אפי' המשכיל בבני אדם והחכם שבהם קל וחומר למי שאינו יודע כמוני היום שהיה לי להשכיל מה שאני רוצה לדבר, ואלו השכלתי לא הייתי מדבר כי הייתי משגיח בחסרון חכמתי וידיעתי, על אחת כמה וכמה בפני גדולים וחכמים ממני, אבל מכל מקום במחילה מהם אפשר, שכן אמרו רז"ל (קידושין פ"ק דף לב) הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, ואחר נטילת רשות:

וידוע, שתחלת דינו של אדם שואלים אותו: נשאת ונתת באמונה (שבת לא, א) והבוטח בה' ונושא ונותן באמונה, חסד ה' יסובבנו (תהלים לב י) וברכת ה' היא תעשירנו (משלי י כב). ובודאי שלא יחסר לחמו, ויהיו מזונותיו בהתר ונחת ורוח וכבוד. אשריו בעולם הזה, וטוב לו לעולם הבא. והן אמת כי יצר הממון יעור פקחים ומורה התרא לנפשה, אבל על כגון זה אמרו (ערובין סה ב): אדם נכר בכיסו, שיגביר שכלו ויכבש את יצרו ויתרצה ברצון גמור אפלו אם היה נכנס תחת האפשר שימות ברעב כדי שלא להיות רשע לפני המקום, כך חובתנו וכך נאה לנו. ומה גם כי לפי האמת הברור דורשי ה' לא יחסרו כל טוב, והולך בתם ילך בטח. וזה כלל גדול לכל מלי שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן, ובפרט בממון שהוא חביב לאדם, ויצר סמוך שורר ומורה מ"ט פנים טהור לטהר את השרץ. לכן מי האיש הירא את ה', יקים ואל בינתך אל תשען (משלי ג ה), וילך אצל חכם וילמדנו איזוהי דרך ישרה, ולא יסור מן הדבר אשר יגידו לו ימין ושמאל: