מוסר על משלי ה:יט

בעון בטול תורה גלו ישראל שנא' (איכה ב׳:ט׳) מלכה ושריה בגוים אין תורה משום דאין תורה. ועוד ממה שכתוב (הושע ח׳:ג׳) זנח ישראל טוב אויב ירדפו. משום דזנח טוב ואין טוב אלא תורה שנא' (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם וגו', ועוד ממה שכתוב (דניאל ח׳:י״ב) וצבא תנתן על התמיד בפשע, בפשעה של תורה מלכות הרשעה גוברת על ישראל ומצלחת. אין עניני העולם עיקר אלא התורה שכן אמר דוד ע"ה (תהילים קי״ט:נ״ט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, יאמר כשאני מחשב בכל עניני העולם ומתבונן בתכליתם איני מוצא בהן עיקר אלא בתורה לכך ואשיבה רגלי. כל העוסק בתורה כאלו הקריב תמידין שנא' (משלי ה׳:י״ט) באהבתה תשגה תמיד. מהו תמיד אם עסקת בתורה כאלו אתה מקריב תמידין בכל יום. ופשט הכתוב יאמר בשביל אהבתה אתה טועה כל היום בענינים הגופניים שאתה מתרשל בעסקך כשאתה עושה תורתך עיקר:

עוֹד שָׁם: "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן", אוֹרַיְתָא נְהִירָא דְּכָל עָלְמִין, כַּמָּה יַמִּים וּנְחָלִים, מְקוֹרִים וּמַבּוּעִין אִתְפַּשֵּׁט מִנָּךְ? מָה אֵימָא לְגַבָּךְ, כֻּלְּהוֹן קַיָּמִין עֲלָךְ עִלָּאִין וְתַתָּאִין, "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן" לְגַבֵּהּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין, מַאן זָכֵי לִיקָרָא דִּילָךְ כִּדְקָא יָאוּת, וּמַאן יָכֵיל לְמֵימַר וּלְגַלָּאִין סִתְרִין וּגְנִיזִין דִּילָךְ.

ומכח שמחתו בקיום תורה ומצות יעשה הכל בזריזות גדול ובחשק נמרץ. זה לשון ספר החרדים, דרך החושק לשורר, וכיון שאהבת יוצרנו נפלאה מאהבת נשים, האוהב אותו בלב שלם ישיר לפניו יתברך כאשר שר משה ובני ישראל ומרים ודבורה ויהושע ובני קורח ודוד ושלמה ברוח הקודש, כמה דאת אומר (תהלים מה, א) משכיל שיר ידידות, וכתיב (שה"ש א, א) שיר השירים אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו (שהש"ר א, א), וכתיב (תהלים קה, ב) שירו לו זמרו לו, וכתיב (משלי ה, יט) באהבתו תשגה תמיד, פירש הראב"ד דהוא נמי לשון שיר, כמו (תהלים ז, א) שגיון לדוד. ובתוקף החשק בו יתברך, הראשונים גם האחרונים שררו לפניו, רבי יהודה הלוי ורבי יהודא החסיד וראב"ע וחבריהם זצ"ל: