מוסר על משלי ו:ו

ולא עוד אלא שמצינו שגם לאחר חטא אדם הראשון, ולאחר חטאי כל הדורות, למרות שכל הבריאה וגם בעלי החיים בכללם הולכים ומתמעטים מדור לדור, עוד נשארו בטבעם של בעלי החיים תכונות ומעלות טובות בשיעור כזה שראוי לאדם ללמוד מהם. "אמר רבי יוחנן אילמלא ניתנה תורה היינו למדים צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה ודרך ארץ מתרנגול" (עירובין ק). ודברי הכתוב יוכיחו (איוב לה): "מלפנו מבהמות הארץ ומעוף השמים יחכמנו" (ראה שם מאמר ר׳ חייא ובפירוש רש"י שם: "שנתן בהם חכמה להורות לנו"). וכן גם מצינו ששלמה החכם מכל אדם מיעץ ללמוד מבעלי חיים: "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם" (משלי ו) ואם האדם עם כל חכמתו ועליונותו ראוי לו ללמוד מבעלי חיים, הרי בודאי שתכונותיהם אלה יש בהן מעלה יתרה. ואם לאחר כל חטאי הדורות והירידות הממושכות כך, הרי כמה היו שלמים בטבעם בתחילת יצירתם ולא היה בהם שום פגם וליקוי. והוא מה שאמר הכתוב: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" כי לא היה בבריאה שום רע והכל היה בתכלית השלמות.

בני, בואו וראו כמה גדולה מעלת החכמה, שאפילו הבריות קטנות אם נתפרסמו בשום דבר חכמה נשתבחו עליה, כענין שנאמר (משלי ו, ו) לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, (משלי ו, ז) אשר אין לה קצין שטר ומשל (משלי ו, ח) תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה. וכן הוא אומר (משלי ל, כד-כח) ארבעה הם קטני ארץ והמה חכמים מחכמים. הנמלים עם לא עז ויכינו בקיץ לחמם. שפנים עם לא עצום וישימו בסלע ביתם. מלך אין לארבה ויצא חצץ כלו. שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא בְּרִיָּה חַלָּשָׁה, הָאוֹגֶרֶת לַחְמָהּ וְטוֹרַחַת עַל מַאֲכָלָהּ, כְּדֵי לְהַחְכִּים בָּהּ אֶת הֶעָצֵל, דִּכְתִיב (משלי ו ו): ״לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם״. לָכֵן יִתְבַּיֵּשׁ בִּרְאוֹתוֹ הַנְּמָלָה הַחֲלוּשָׁה, וּזְרִיזָה הִיא עַל עִנְיָנֶיהָ, וְיִלְמַד מִמֶּנָּה לֶאֱחֹז כָּמוֹהָ בְּמִדַּת הַזְּרִיזוּת, וְלָצֵאת מִתַּחַת יַד הָעַצְלוּת, וּלְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִינֵי שַׁחַת.