מוסר על משלי ו:יב

וְזֶה דְּבַר כַּת שַׁקָּרִים. עִנְיַן הַכַּת הַזּוֹ נֶחְלָק לְתִשְׁעָה חֲלָקִים. הַחֵלֶק הָאֶחָד – אִישׁ כָּזָב. אֲשֶׁר תּוֹרָה עָזַב. וְיָרַע וְיַשְׁחִית בְּמַעֲנֶה פִיו. כְּמוֹ הַמְּכַחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בִּשְׂכַר שָׂכִיר. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י"ט:י"א) לֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. וְכֵן הָעוֹנֶה בְּרֵעֵהוּ עֵד שֶׁקֶר. וְנֶאֱמַר (שמות כ':י"ג) לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. וּמִן הַחֵלֶק הַזֶּה בִּכְלָל הַתַּרְמִית וְהָאוֹנָאוֹת בְּמִסְחָרִים וּבְשֻׁתָּפוּת. וְנֶאֱמַר (ויקרא כ"ה:י"ד) אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְנֶאֱמַר (תהילים נ"ה:י"ב) וְלֹא יָמִישׁ מֵרְחֹבָהּ תֹּךְ וּמִרְמָה. וְנִקְרָא אִישׁ אָוֶן וְנִקְרָא בְּלִיַּעַל. וְהוּא כְּבַד עָוֹן בְּכִתּוֹת הָרְשָׁעִים כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ בְּשַׁעֲרֵי יִרְאַת חֵטְא. וּמִדּוֹת זֶה אִישׁ הָאָוֶן שֶׁהוּא קוֹרֵץ בְּעֵינָיו וּמוֹלֵל בְּאֶצְבְּעוֹתָיו. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו':י"ב) אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן וְגוֹ' קוֹרֵץ בְּעֵינָיו וְגוֹ'.

ד. השנאה והנקימה והנטירה הם עברות חמורות שעובר תדיר על כמה מצוות עשה ולא תעשה וגורר המחלקת השנאוי, כי שנאה תעורר מדנים (משלי ו יב) ורעותיה מובאות אחריה רעות רבות וצרות. והמעביר על מדותיו, מעבירין לו על כל פשעיו (יומא כג א):

שנאה - השנאה היא שנואה שעליה אמר התנא (אבות ב יא) שנאת הבריות מוציא את האדם מן העולם. והיא גוררת עברות הרבה כי שנאה תעורר מדנים (משלי ו יב) ובא לידי מחלקת ולידי לשון הרע, וגורם לו להיות שמח לאיד ולהיות חובל ומאנה ונוקם ונוטר כנחש וכהנה רעות רבות. וכתוב בספרים שאין בכל העברות עברה שעובר עליה תדיר כמו השנאה, שבכל רגע עובר על מה שכתוב בתורה (ויקרא יט יז) לא תשנא את אחיך בלבבך. ועל מה שכתוב (שם) ואהבת לרעך כמוך. וזהו הטעם שבעוון שנאת חנם נחרב בית המקדש. וכל מין שנאה קרויה שנאת חנם, שכל הטענות שיש לו לשנא, הבל המה מעשה תעתועים, וכמו שפרשנו לעיל בערך אהבת רעים עין שם: