מוסר על משלי ו:יז

בָּעֵינַיִם, כְּדִכְתִיב (משלי ו יז): ״עֵינַיִם רָמוֹת״.

הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי – הַמְּשַׁקֵּר וְאֵין בְּעֶצֶם הַשֶּׁקֶר נֶזֶק וְהֶפְסֵד לַחֲבֵרוֹ. אַךְ יִתָּכֵן בּוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ סִבָּה אֶל הַנֶּזֶק וְאֶל הָרַע. כְּמוֹ הַמַּתְעֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיַּאֲמִין בּוֹ כִּי הוּא אוֹהֵב וָרֵעַ נֶאֱמָן עִמּוֹ. וּמִתְכַּוֵּן בָּזֶה כְּדֵי שֶׁיִּבְטַח בּוֹ וְלֹא יִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ וְיוּכַל לְהַדִּיחַ עָלָיו רָעָה. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ט':ז'-ח') בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר, וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ. וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו הַעַל אֵלֶּה לֹא אֶפְקָד בָּם נְאֻם ה' אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי. וְאֵלֶּה שְׁנֵי הַחֲלָקִים עָנְשָׁם עַל שְׁנֵי דְּבָרִים. עַל הַשֶּׁקֶר וְעַל הַנֶּזֶק הַצָּרוּר בִּכְנָפָיו. כִּי הַשֶּׁקֶר מִלְּבַד צַד הַנֶּזֶק הוּא תּוֹעֲבַת ה' שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו':י"ז) שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' [וגו'] עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר [וגו'] לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן. וְנֶאֱמַר (משלי ח':י"ג) וּפִי תַּהְפּוּכוֹת שָׂנֵאתִי וְנֶאֱמַר (איוב ט"ו:ט"ז) אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה. וְאַף בָּשָׂר וָדָם נִתְעָב הַשֶּׁקֶר לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י"ב:כ"ב) תּוֹעֲבַת ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר.

דבר שנאוי מאד לשון הרע לפני המקום, שנאמר (משלי ו, טז) שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו, (משלי ו, יז) עינים רמות לשון שקר וגו', אוי להן למספרי לשון הרע, שאין להן תקנה לעולם. שכך אמרו חז"ל כיון שסיפר אדם לשון הרע, אין לו תקנה, שכבר כרתו דוד ברוח הקודש, שנאמר (תהלים יב, ד) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדלות. אלא מה תקנתו של אדם שלא יבוא לידי לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא, יעסוק בתורה, שנאמר (משלי טו, ד) מרפא לשון עץ חיים, ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. ואם עם הארץ הוא ישפיל עצמו שנאמר (משלי טו, ד) וסלף בה שבר ברוח. ואף משה רבינו עליו השלום קילל הרכיל והמלשין על חבירו, שנאמר (דברים כז, כד) ארור מכה רעהו בסתר, זהו לשון הרע, כענין שנאמר מלשני בסתר רעהו וגומר. ותנא דבי אליהו, המכים בסתר והמחרפים בגלוי, ומליזי הרבים, ומטילי מחלוקת סופן להיות כקרח וכעדתו, עליהן הכתוב אומר (במדבר טז, לג) ותכס עליהם הארץ.