מוסר על משלי ז:ג

ומי שהוא בר לבב בזאת יבא אל הקודש פנימה, בהיות לו לב טהור תמיד. וכתב בספר ארחות צדיקים, הכסילים יציירו בלבם ציורי הבל ושקר, ויכתבו עליו חקקי הבל ואון, וימלאו לבם מחשבות הבל וריק. והמשכילים יכתבו על לבם מכתב אלהים שהוא יסוד התורה והמצות וחכמות המדות, עד אשר יזהירו נפשותם כזוהר הרקיע. ולזה אמר שלמה המלך ע"ה (משלי ז, ג) כתבם על לוח לבך, עד כאן לשונו:

הָאָדָם בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד הוּא בְּגוּפוֹ וּבְחָכְמָתוֹ חַלָּשׁ מִשְּׁאָר כָּל הַבְּרִיּוֹת. כִּי כָל הַבְּרִיּוֹת בְּיוֹם הִוָּלְדָם הֵם הוֹלְכִים וְאוֹכְלִים וּמְסַיְּעִים לְעַצְמָם, אֲבָל הָאָדָם צָרִיךְ טֹרַח גָּדוֹל בְּגוּפוֹ, וְגַם כֵּן צָרִיךְ יוֹתֵר תִּקּוּן לְנִשְׁמָתוֹ לְתַקֵּן הַחָכְמָה וּלְהָבִין דְּרָכִים טוֹבִים. כִּי הָאָדָם בִּתְחִלָּתוֹ בְּלֹא מְלַמֵּד נוֹהֵג כִּבְהֵמָה, אַךְ לִבּוֹ דּוֹמֶה לְלוּחַ שֶׁהוּא מוּכָן לִכְתֹּב עָלָיו. אִם הַלּוּחַ הַזֶּה בְּיַד טִפֵּשׁ – יְשַׂרְטֵט עָלָיו שִׂרְטוּטֵי הֲבָלִים, עַד שֶׁיִּתְקַלְקֵל וְלֹא יִהְיֶה בּוֹ תּוֹעֶלֶת עוֹד. אֲבָל הֶחָכָם יִכְתֹּב עָלָיו סֵדֶר עִנְיָנָיו וּצְרָכָיו וְחוֹבוֹתָיו, וּמִתּוֹךְ הַלּוּחַ יְכַלְכֵּל וִיפַרְנֵס בָּנָיו, וְיַגִּיעַ לְתוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה. כָּךְ לֵב הָאָדָם: הַכְּסִילִים יְצַיְּרוּ בּוֹ צִיּוּרֵי הֶבֶל וְשֶׁקֶר, וְיִכְתְּבוּ עָלָיו חִקּוּקֵי הֶבֶל וְאָוֶן, וִימַלְּאוּ לִבָּם מַחְשְׁבוֹת הֶבֶל וָרִיק. וְהַמַּשְׂכִּילִים יִכְתְּבוּ עַל לִבָּם מִכְתַּב אֱלֹהִים, שֶׁהוּא יְסוֹד הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת וְחָכְמַת הַמִּדּוֹת, עַד אֲשֶׁר יַזְהִירוּ נַפְשׁוֹתָם כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. וְלָזֶה הָיְתָה כַּוָּנַת שְׁלֹמֹה בְּאוֹמְרוֹ (משלי ז ג): ״קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ״.

וּכְתִיב: כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ — צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה מֻשְׁלָם בְּלִמּוּדוֹ — בְּלִמּוּד פְּשָׁט, רֶמֶז, דְּרוּשׁ, סוֹד. וְרָאשֵׁי תֵּבוֹת: פַּרְדֵּס; שֶׁאִם לֹא כֵן צָרִיךְ לְהִתְגַּלְגֵּל אֲפִלּוּ עַל אֶחָד מֵהֶן.