מוסר על משלי ח:טו

ומשפט פרשיות של ק"ש צוו חכמים שיוציא אדם בפיו האותיות כהלכתן שנאמר ולמדתם שתהיה למידה תמה, כדי שיתן ריוח בין הדבקים, וכן יצטרך לדקדק בכל האותיות שבהן שהן רמ"ח אותיות כנגד רמ"ח איברים שבו, ודרשו ז"ל (ברכות פ"ב דף טו) כל הקורא ק"ש ודקדק באותיות מצננין לו גיהנם שנ' (תהילים ס״ח:ט״ו) בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון אל תקרי בפרש אלא בפרש אל תקרי בצלמון אלא בצלמות, ופירש"י ז"ל כשתבדיל ותפריש אותיות ק"ש שהיא עול מלכות שדי ותפריש בין זו לזו התורה שכתוב בה (משלי ח׳:ט״ו) בי מלכים ימלוכו תצנן לך גיהנם זהו תשלג בצלמון, ודרשו רז"ל כי ענין ק"ש הוא כחותמו של מלך ומלך בשר ודם כששולח חותמו לעבדיו הכל עומדין על רגליהם כו' ולא פורעים את ראשיהם בשעה שקורים ק"ש אלא שיכונו את לבם וידקדקו באותיות ועם זה יוצאין ידי חובתן:

ודוגמא לזה בעולם הזה, ארץ ישראל המכוון נגד ארץ ישראל שלמעלה, השררה הנתנה לנו עבדות היא לנו, כי שם מקום העבודה מצות התלויות בארץ, וביותר שהוא מקודש הוא יותר בו העבודה, דהיינו בבית המקדש. וזהו ענין ההשתחואת, כל ישראל שוחין באבות ובהודאה תחילה וסוף. כהן גדול הוא יותר חשוב, משתחוה בסוף כל ברכה וברכה. המלך שוחה בכל התפילות. על דרך הפשט, מי שיש לו גדולה ביותר, צריך ליתן שבח והודאה להשי"ת ביותר. אמנם לדרכינו פנימיות הענין הוא, כל הקרב הקרב ביותר, אז הוא ביותר מוכן לעבדות, וכן התורה נתנה לנו לגדולה ולשררה כמו שכתוב (משלי ח, טו) בי מלכים ימלוכו, עבדות היא לנו, נקראת תושיה (ישעיה כח, כט) שמתשת כחו של אדם (סנהדרין כו, ב). ובזה מבואר מאמרם ז"ל (ברכות ה, א) ג' נתנו על ידי יסורין, תורה, ארץ ישראל עולם הבא:

גדולה תורה וגדול כתרה מכל הכתרים, וכששאל דוד ע"ה לא שאל אלא תורה, שנא' (תהלים קיט, סח) טוב אתה ומטיב למדני חוקיך, טובך עודף על כל באי עולם, יעדף טובך עלי ולמדני חוקיך. ואמ' סעדני, ואשעה בחוקיך תמיד, שמא אהא לומד תורה ושוכח, או שמא אלמוד תורה ואין יצר הרע מניח לי לשנות, או שמא אטמא את הטהור ואטהר את הטמא ונמצאתי בוש לעולם, או שמא ישאלוני מגויי הארצות וממשפחות האדמה ואיני יודע להשיבן ונמצאתי בוש לעיניהם. וכן הוא אומר, ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. וכל מי שלומד תורה כתרו גדולה מבעלי הכסף והזהב, שנא' (תהלים קיט, עב) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. נמצאת אומר שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרן ונטלו, כתר מלכות זכה בו דוד ונטלו, כתר תורה מונח לכל באי עולם, כדי שלא יהיה להם פתחון פה לומר, אלו היה כתר כהונה וכתר מלכות מונחין הייתי זוכה בהן, הרי כתר תורה מונח לכל באי עולם, וכל מי שזוכה בו מעלה עליו כאלו זכה בשלשתן. וא"ת ואיזה גדול מהם, היה ר' שמעון בר אלעזר אומר, ומי גדול, המלך או הממליך, הממליך, העושה שרים או העושה שררה, העושה שרים. כל עצמן של כתרים הללו אין באין אלא מכחה של תורה, דכתי' (משלי ח, טו) בי מלכים ימלוכו.