מוסר על משלי טו:ד

הִנֵּה יֵשׁ עוֹד תִּקּוּן כְּלָלִי הַמְיֻחָד לִפְגַם לָשׁוֹן הָרָע וְהוּא לִמּוּד הַתּוֹרָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּעֲרָכִין (ט"ו:): אָמַר רַב חָמָא בֶּן רַבִּי חֲנִינָא: מַה תַּקָּנָתָם שֶׁל מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע? אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט"ו ד'): "מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים". וְאֵין עֵץ חַיִּים אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג' י"ח): "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" ^* וּמַה שֶּׁלֹּא הִזְכַּרְתִּי דַּעַת ר' אֲחָא בַּר חֲנִינָא שֶׁאָמַר שָׁם, סִפֵּר אֵין לוֹ תַּקָּנָה, שֶׁכְּבָר כְּרָתוֹ דָּוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י"ב ד'): "יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת", אֶלָּא מַה תַּקָּנָתָן שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע. אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְכוּ'. מִשּׁוּם דְּלִכְאוֹרָה קַשְׁיָא, הֵיכֵי דָּמֵי, אִי בִּקֵּשׁ מְחִילָה וּפִיֵּס, לְמִי שֶׁסִּפֵּר עָלָיו הַלָּשׁוֹן הָרָע, מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר: אֵין לוֹ תַּקָּנָה. בְּוַדַּאי נִמְחַל לוֹ הֶעָוֹן, כִּדְמוּכָח בָּרוֹקֵחַ בְּמַאֲמָר כ"ח. וְאִי לֹא פִּיֵּס, מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר, דְּנִמְחַל לוֹ עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה, הֲלֹא זֶה מֵעֲוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. וְנִרְאֶה דְּבֶאֱמֶת בְּאִסּוּר לָשׁוֹן הָרָע יֵשׁ שְׁנֵי קִלְקוּלִים. א. מַה שֶּׁקִּלְקֵל בָּזֶה לַחֲבֵרוֹ וְהֵצִיק לוֹ בְּזַעַם לְשׁוֹנוֹ, וְלָזֶה בְּוַדַּאי אֵין לוֹ מְחִילָה עַד שֶׁיְּפַיְּסֶנּוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּשַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה לְרַבֵּנוּ יוֹנָה בְּמַאֲמָר ר"ז, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְתִּי הַדִּין בֶּחָפֵץ חַיִּים בִּכְלָל ד' סָעִיף י"ב. ב. מַה שֶּׁנִּפְגַּם בָּזֶה כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ, וְיָרַד עַל יְדֵי זֶה מַטָּה מַטָּה מִמַּדְרֵגָתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב לְעֵיל בְּשַׁעַר א' פֶּרֶק ז' וּפֶרֶק י', וּבָזֶה נֶחְלְקוּ שְׁנֵי הָאָמוֹרָאִים. ר' חָמָא בַּר חֲנִינָא סוֹבֵר, כֵּיוָן דְּהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּתְמִידוּת, מְקַדֵּשׁ עַל יְדֵי זֶה אֶת כֹּחַ הַדִּבּוּר, שֶׁנָּפַל מִמַּדְרֵגָתוֹ עַל יְדֵי הַלָּשׁוֹן הָרָע, וּבָזֶה מְרַפֵּא תֵּכֶף אֶת הַפְּגָם שֶׁיֵּשׁ עַל הַלָּשׁוֹן, אַף דְּלֹא תִּקֵּן עֲדַיִן אֶת הַחֵלֶק שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כְּמָה דִּכְתִיב (משלי ט"ו ד'): "מַרְפֵּא לָשׁוֹן" וְגוֹ'. וְר' אֲחָא סוֹבֵר, שֶׁזֶּה הָאִישׁ, שֶׁלֹּא פִּיֵּס חֲבֵרוֹ עַל מַה שֶּׁהֵצִיק לוֹ בְּלָשׁוֹן הָרָע שֶׁלּוֹ, גַּם פְּגַם לְשׁוֹנוֹ לֹא נִתְרַפֵּא עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה, וְעָתִיד לְהִכָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר: "יַכְרֵת ה"' וְגוֹ' [פֵּרוּשׁ: כִּי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ בַּדִּבּוּר, שֶׁהוּא עִקַר צוּרַת הָאָדָם, תִּתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ, וְזֶה כַּוָּנַת הַמִּדְרָשׁ שֶׁאָמַר: וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַחְתֹּךְ אֶת לְשׁוֹנָם שֶׁנֶּאֱמַר: "יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת", אִי נַמֵּי (או גם כן) הַכֹּל כִּפְשׁוּטוֹ]. אֲבָל אִם תִּקֵּן הַחֵלֶק שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, לְכֻלֵּי עָלְמָא נִתְרַפֵּא הַפְּגָם שֶׁבִּלְשׁוֹנוֹ עַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה, דְּלֹא עָדִיף כָּרֵת זֶה מִשְּׁאָר חַיָּבֵי כְּרֵתוֹת, דְּקַיָּמָא לָן: עָבַר אָדָם עַל כְּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין, וְיָדוּעַ דְּעַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה נִפְדֶּה אָדָם מִיִּסּוּרִין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ברכות ה'.): כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה יִסּוּרִין בְּדֵלִין הֵימֶנּוּ. וְעַיֵּן בְּשַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה לְרַבֵּנוּ יוֹנָה, שֶׁכָּתַב גַּם כֵּן בְּאוֹת ל"ה בְּעִנְיַן בַּעַל תְּשׁוּבָה, שֶׁיִּרְאֶה לְהֵיטִיב פְּעָלָיו, בַּדָּבָר אֲשֶׁר זָדָה עָלָיו, אִם הִסְתַּכֵּל בַּעֲרָיוֹת יִתְנַהֵג בְּשַׁחוּת עֵינַיִם, וְאִם חָטָא בְּלָשׁוֹן הָרָע יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וּבְכָל הָאֵיבָרִים אֲשֶׁר חָטָא, יִשְׁתַּדֵּל לְקַיֵּם בָּהֶם הַמִּצְוֹת, וְכֵן אָמְרוּ זַ"ל: הַצַּדִּיקִים בְּאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁחוֹטְאִים, בּוֹ מִתְרַצִּים וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וּמִדִּבְרֵי מְנוֹרַת הַמָּאוֹר בְּנֵר ב' כְּלָל ד' פֶּרֶק ג' מוּכָח, דִּפְלֻגְתַּת הָאָמוֹרָאִים לֹא אַיְרֵי, רַק בְּמִי שֶׁהוּא מֻרְגָּל בַּדָּבָר וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה לְחֵטְא זֶה, לְפִיכָךְ נִכְרָת בַּעֲוֹנוֹ וְאֵין מוֹעִיל לוֹ לִמּוּד הַתּוֹרָה, אֲבָל מִי שֶׁנִּכְשָׁל בָּזֶה וְרוֹצֶה לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מִכָּאן וּלְהַבָּא, בְּוַדַּאי יֵשׁ מַרְפֵּא לְמַכָּתו לְכֻלֵּי עָלְמָא. . וּמַה שֶּׁאָמַר הַפָּסוּק בִּלְשׁוֹן עֵץ חַיִּים, מִשּׁוּם (משלי י"ח כ"א) דְּ"הַמָּוֶת וְהַחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן", וְאִם כֵּן מִי שֶׁמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע קָנָה לוֹ הַמָּוֶת הַנִּצְחִי. לְהָכֵי יְעָצוֹ הַכָּתוּב, דְּמִי שֶׁרוֹצֶה לְרַפְּאוֹת אֶת לְשׁוֹנוֹ, יֹאכַל מֵעֵץ הַחַיִּים דְּהוּא הַתּוֹרָה, וְאָכַל וְחַי לְעוֹלָם.

בני, בואו ואלמדכם מעלת הרצון, דעו בני כי מעלת הרצון היא מן המעלות הנכבדות, והיא סגולת אנשים חושבים ונכבדים ובעלי נפש נדיבה וכן מצינו במרדכי הצדיק עליו השלום שנשתבח במידת הרצון, כענין שנאמר (אסתר י, ג) כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו וגומר. גדולה היא מידת הרצון והדעת נוחה לפני המקום מפני שהיא מידה מקובלת בעיני המקום ובעיני הבריות. שכך אמרו חז"ל כל שרוח הבריות נוחה הימינו, רוח המקום נוחה הימינו. וכל שאין רוח הבריות נוחה הימינו, אין רוח המקום נוחה הימינו. וכך אמר שלמה בחכמתו, (משלי טו, ד) מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח. ואמרו חז"ל ארבע מידות בדעות, נוח לכעוס ונוח לרצות יצא הפסדו בשכרו, נוח לכעוס וקשה לרצות רשע קשה לכעוס וקשה לרצות יצא הפסדו בשכרו קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד.

וְהִתְבּוֹנֵן כַּמָּה יִגְדַּל עֲוֹן בְּנֵי אָדָם הַמְסַפְּרִים לָשׁוֹן הָרַע. הַמְעַט מֵהֶם עֲוֹנָם הַגָּדוֹל כִּי יִכְלְאוּ שִׂפְתֵיהֶם וְחָשְׂכוּ לְשׁוֹנָם מִדַּבֵּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה. כִּי עוֹד הַשְׁחֵת יַשְׁחִיתוּן לְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע. וְאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהילים קי"ט:כ"ג) גַּם יָשְׁבוּ שָׂרִים בִּי נִדְבָּרוּ עַבְדְּךָ יָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ. פֵּרוּשׁ – הֵם בְּטֵלִים מִלָּשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ וּמְדַבְּרִים לָשׁוֹן הָרַע וְנִדְבָּרִים בִּי. בְּעוֹד אֲשֶׁר אָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ מַרְפֵּא לָשׁוֹן הָרַע לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ, שֶׁיַּעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט"ו:ד') מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל"ט:ב') אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם וְגוֹ' פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי הַמַּחְסוֹם הוּא הָעֵסֶק בַּתּוֹרָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּקוֹלָהּ אֲהוּבָה וּבְקוֹלָהּ שְׂנוּאָה. בְּקוֹלָהּ אֲהוּבָה שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב':י"ד) הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב. וּבְקוֹלָהּ שְׂנוּאָה שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה י"ב:ח') נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י"ח:כ"א) מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ. פֵּרוּשׁ וְאוֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ וְאוֹהֵב לָשׁוֹן וְהוּא הָאִישׁ הֶחָפֵץ לְדַבֵּר תָּמִיד. הָעֵצָה הַנְּכוֹנָה אֵלָיו שֶׁיֹּאכַל פִּרְיָהּ שֶׁלֹּא יְדַבֵּר בְּדִבְרֵי בַּטָּלָה. אַךְ בְּדִבְרֵי תוֹרָה וְחָכְמָה וּמוּסָר וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. לְהַצְדִּיק הָרַבִּים וּלְשַׁבֵּחַ הַטּוֹב וּלְגַנּוֹת אֶת הָרַע וּלְקַנֵּא אֶל הָאֱמֶת. כִּי זְכֻיּוֹת אֵין קֵץ יוּכַל לִקְנוֹת לְנַפְשׁוֹ בִּלְשׁוֹנוֹ. וְכַאֲשֶׁר הִקְדִּים כִּי חַיִּים בַּלָּשׁוֹן.