מוסר על משלי טו:יב

וְיֵשׁ אֲנָשִׁים רַבִּים יִמָּנַע מֵהֶם אוֹר הַתְּשׁוּבָה. כִּי הֵם זַכָּאִים וּטְהוֹרִים בְּעֵינֵיהֶם וְלֹא יִתְעַשְּׁתוּ עַל תִּקּוּן מַעֲשֵׂיהֶם. כִּי דִּמּוּ בְּנַפְשָׁם שֶׁהֵם מְתֻקָּנִים וְהֵם חַטָּאִים לַה' מְאֹד. הֲלֹא כָּתוּב (קהלת ז':כ') כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא. וְהָאֲנָשִׁים הָהֵם מֵאֲשֶׁר הֵם בּוֹזִים לִדְבַר עֲוֹנוֹת. לֹא יַרְגִּישׁוּ וְלֹא יָבִינוּ לְמוֹ. אוֹ הוֹדַע אֲלֵיהֶם חַטָּאתָם וְנִשְׁכַּח מִלִּבָּם אַחֲרֵי כֵן. וְהִנָּם כְּמוֹ הַחוֹלֶה שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּחָלְיוֹ וְלֹא יַחְשֹׁב עַל הָרְפוּאָה וְיִכְבַּד חָלְיוֹ תָּמִיד עַד אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לְהֵרָפֵא. וּפְעָמִים תִּהְיֶה נְסִבָּה לָזֹאת מִקֹּצֶר בִּינָתָם. כִּי לֹא יָבֹאוּ לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים וְדַעַת דְּרָכָיו לֹא יֶחְפָּצוּן. עַל כֵּן לֹא יִשְׁקְדוּ עַל דַּלְתוֹת חֲכָמִים וְתַלְמִידִים. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט"ו:י"ב) לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ.