מוסר על משלי ט:ג

התורה צריכה התבודדות הוא שאמר שלמה (משלי י״ח:א׳) לתאוה יבקש נפרד וגו'. ונראה לי פירושו כי מי שמתאוה לתורה יבקש שיהיה נפרד ומתבודד, כי זה מתנאי הלימוד להיות לפעמים נפרד מן החברים מתבודד ומתיחד עם שכלו ואם עושה כן בכל תושיה יתגלע כלומר יתגלה ויתפרסם בקי ושלם בכל החכמות, וכן דרשו במסכת ע"ז (דף יח) כתיב (משלי ט) על גפי וכתיב (שם) על כסא בתחלה על גפי כלו' יחידי מלשון אם בגפו יבא. ולבסוף על כסא כלו' יושיבו לו כסא לשמוע חכמתו:

וכן הוא (דברים ח, ח) ארץ חטה ושעורה וגפן, ותאנה היא החשובה, שהכל נאכל ואין לה לא קוצים ולא שיבולים, ומכל מקום יש לה קצת לבוש שאינו כל כך חשוב, אבל הוא לכמה בני אדם שאוכלים אותם בקליפות וכו'. וכן בגמרא (ע"ז יט, א), רבא רמי, כתיב (משלי ט, ג) על גפי מרומי קרת, וכתיב (שם יד) על כסא. הכוונה על נוגה, שבתחלה חופפת מבחוץ סמוך לקדושה, ולבסוף מתקרבת בקדושה ממש, בערב שבת מן מנחה ולמעלה דהיינו בשש ומחצה, או לכל המאוחר בתשע ומחצה שהיא זמן מנחה קטנה, שהוא צריך להכין קליפת נוגה להעלות בקדושה בקריאת הפרשה שמו"ת וכו', ע"ש:

אף ערכה שלחנה שחקים, אמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יב, ב) בו שוחקים מן לצדיקים לעתיד לבא, על כן אמר לשון אף כי גם במדבר ירד להם המן מדוגמת של מן העתיד. תקרא לנערותיה, אלו שבע נערות הראויות לתת לנשמה קדושה שהזכירו המקובלים יהא רעוא דנזכה לזה אמן: