מוסר על משלי יב:טו

וראוי לכם בני להיות צנועים בכל עינייניכם ודבר זה תיחשב לכם לחכמה, כענין שנאמר (משלי יא, ב) ואת צנועים חכמה, ותקבלו עיצה מכל העניינים שיש לכם לעשות ואפילו בדברים שנראין בעיניכם ברורים עד שלא תצטרכו לקבל עליהם עצה תקבלו עליהם עצה ואחר כך תחשבו בעין שכלכם על מה שייעצו אתכם, ותבררו העניין בבינתכם, פעם אחר פעם, ועשו והצליחו כענין שנאמר (משלי יב, טו) ושמע לעצה חכם. ואמר חכם אחד אין משען חזק כבקשת העיצה. ותהיה לכם אוזן שומעת לקבל תוכחות מוסר מן החכמים ומן הגדולים מכם, ובזה תיחשבו חכמים ונבונים, כענין שנאמר (משלי טו, לא) אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, וכן הוא אומר (משלי יב, א) אהב מוסר אהב דעת.

וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי יב טו): ״וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם״ – אֵינוֹ רוֹצֶה לוֹמַר לִשְׁמִיעַת הָאֹזֶן לְבַד, אֶלָּא ״שׁוֹמֵעַ״ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ לַעֲצַת חָכָם וּמִתְרַצֶּה לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר יַגִּיד לוֹ הֶחָכָם. נִמְצָא שֶׁכָּל הַתּוֹרָה כְּלוּלָה בְּמִדַּת הָרָצוֹן, וְכֵן כָּל הַתּוֹכָחוֹת וְכָל הַבְּרָכוֹת. כֵּיצַד? בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה כְּתִיב (שמות יט ה): ״וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי, וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים״. כָּךְ הַפֵּרוּשׁ שֶׁל ״שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ״: תְּקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם וְתִתְרַצּוּ. וְהֵם הֵשִׁיבוּ ״נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״ (שם פסוק ח) – וְנִתְרַצּוּ.

וְעַל הַכֹּל יִתְבּוֹנֵן תָּמִיד לְהַכִּיר חֻלְשַׁת הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי, וְרֹב טָעוּיוֹתָיו וּכְזָבָיו, שֶׁיּוֹתֵר קָרוֹב לוֹ תָּמִיד הַטָּעוּת מֵהַיְּדִיעָה הָאֲמִתִּית. עַל כֵּן יִירָא תָּמִיד מֵהַסַּכָּנָה הַזֹּאת, וִיבַקֵּשׁ לִלְמֹד תָּמִיד מִכָּל אָדָם וְלִשְׁמֹעַ תָּמִיד לְעֵצָה פֶּן יִכָּשֵׁל, וְהוּא מָה שֶׁאָמְרוּ זַ"ל (אבות ד:א): אֵיזֶהוּ חָכָם הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי יב:טו): שׁוֹמֵעַ לְעֵצָה חָכָם.