מוסר על משלי יב:כב

הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי – הַמְּשַׁקֵּר וְאֵין בְּעֶצֶם הַשֶּׁקֶר נֶזֶק וְהֶפְסֵד לַחֲבֵרוֹ. אַךְ יִתָּכֵן בּוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ סִבָּה אֶל הַנֶּזֶק וְאֶל הָרַע. כְּמוֹ הַמַּתְעֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיַּאֲמִין בּוֹ כִּי הוּא אוֹהֵב וָרֵעַ נֶאֱמָן עִמּוֹ. וּמִתְכַּוֵּן בָּזֶה כְּדֵי שֶׁיִּבְטַח בּוֹ וְלֹא יִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ וְיוּכַל לְהַדִּיחַ עָלָיו רָעָה. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ט':ז'-ח') בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר, וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ. וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו הַעַל אֵלֶּה לֹא אֶפְקָד בָּם נְאֻם ה' אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי. וְאֵלֶּה שְׁנֵי הַחֲלָקִים עָנְשָׁם עַל שְׁנֵי דְּבָרִים. עַל הַשֶּׁקֶר וְעַל הַנֶּזֶק הַצָּרוּר בִּכְנָפָיו. כִּי הַשֶּׁקֶר מִלְּבַד צַד הַנֶּזֶק הוּא תּוֹעֲבַת ה' שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו':י"ז) שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' [וגו'] עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר [וגו'] לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן. וְנֶאֱמַר (משלי ח':י"ג) וּפִי תַּהְפּוּכוֹת שָׂנֵאתִי וְנֶאֱמַר (איוב ט"ו:ט"ז) אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה. וְאַף בָּשָׂר וָדָם נִתְעָב הַשֶּׁקֶר לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י"ב:כ"ב) תּוֹעֲבַת ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר.

יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֻמָּנוּתָם מַמָּשׁ הוּא הַשַּׁקְרָנוּת, הֵם הוֹלְכִים וּבוֹדִים מִלִּבָּם כְּזָבִים גְּמוּרִים לְמַעַן הַרְבּוֹת שִׂיחָה בֵּין הַבְּרִיּוֹת אוֹ לְהֵחָשֵׁב מִן הַחֲכָמִים וְיוֹדְעֵי דְּבָרִים הַרְבֵּה, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (משלי יב): תּוֹעֲבַת ה' שִׂפְתֵי שָׁקֶר. וְאוֹמֵר (ישעיה נט): שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ שֶׁקֶר, לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶּהְגֶּה. וּכְבָר גָּזְרוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה מב): אַרְבַּע כִּתּוֹת אֵינָן מְקַבְּלוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, וְאַחַת מֵהֶם כַּת שַׁקְרָנִים.

ז. ארבע כתות אינן מקבלות פני שכינה (סוטה מב א) כת שקרנים, וחשוב כעובד עבודה זרה, וכתיב (תהלים קא ז) דבר שקרים לא יכון לנגד עיני, ותועבת ה' שפתי שקר (משלי יב כב). כת חנפים, שהם מאוסים לפני ה', כת לצים, שתחלתו יסורים וסופו כליה, כת לשון הרע, שכבר כרתו דוד המלך, עליו השלום, דכתיב (תהלים יב ד) יכרת ה' כל שפתי חלקות וכו', ומי שאינו זהיר וזריז, נכשל בכלן או בקצתם: