מוסר על משלי יד:ט

וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי י"ד:ט'-י') אֱוִלִים יָלִיץ אָשָׁם וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן. לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר. פֵּרוּשׁ – הָאֱוִיל יָלִיץ חוֹבָה. כִּי יְחַפֵּשׂ מוּמֵי בְּנֵי אָדָם וְאַשְׁמָתָם וְיִתֵּן בָּהֶם דֹּפִי. וְלֹא יְדַבֵּר לְעוֹלָם בְּשֶׁבַח וְדָבָר טוֹב הַנִּמְצָא בָּם. וְהַמָּשָׁל עַל זֶה כִּי הַזְּבוּבִים לְעוֹלָם בָּאוּ וְנָחוּ כֻּלָּם עַל מְקוֹמוֹת הַלִּכְלוּךְ. וְאָמַר אֱוִילִים יָלִיץ לְשׁוֹן יָחִיד עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִן הָאֱוִילִים. כְּמוֹ (בראשית מ"ט:כ"ב) בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כָּל הַפָּסוּל פּוֹסֵל וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְדַרְכּוֹ לִפְסֹל בְּנֵי אָדָם בְּמוּמוֹ. וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן. כִּי דֶּרֶךְ הַיְשָׁרִים לְכַסּוֹת עַל כָּל פְּשָׁעִים וּלְשַׁבֵּחַ הָאָדָם כִּי נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב. וְזָכְרוּ בַּמּוּסָר. כִּי אָדָם אֶחָד וְחָכָם עָבְרוּ עַל הַנְּבֵלָה. אָמַר הָאָדָם כַּמָּה מֻסְרַחַת נְבֵלָה זוֹ. אָמַר הֶחָכָם כַּמָּה לְבָנִים שִׁנֶּיהָ. וְאָמַר אַחֲרֵי זֶה לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ. וְכָל חָכָם יוֹדֵעַ כִּי לֹא הֵבִיא שְׁלֹמֹה בְּתוֹךְ הַמּוּסָרִים הַנִּבְחָרִים דְּבָרִים אֵין בָּם מוֹעִיל. אֲבָל בָּא הָעִנְיָן עַל דְּבַר הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן. לְהַגִּיד רָעַת הָאֱוִיל הַמֵּלִיץ אָשָׁם. כִּי יִתָּכֵן שֶׁהַחוֹטֵא שָׁב מִדַּרְכּוֹ. וְנַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ. וְאֵין יוֹדֵעַ מָרַת נֶפֶשׁ הָאָדָם וְלֹא שִׂמְחָתוֹ זוּלָתוֹ. וְהוּא נְשׂוּא עָוֹן. כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה לְפִי מְרִירוּת הַלֵּב. עַל כֵּן יֶחֱטָא וְאָשֵׁם הָאֱוִיל הַמַּזְכִּיר עֲוֹנוֹ.

וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי י"ד:ט'-י') אֱוִלִים יָלִיץ אָשָׁם וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן. לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר. פֵּרוּשׁ – הָאֱוִיל יָלִיץ חוֹבָה. כִּי יְחַפֵּשׂ מוּמֵי בְּנֵי אָדָם וְאַשְׁמָתָם וְיִתֵּן בָּהֶם דֹּפִי. וְלֹא יְדַבֵּר לְעוֹלָם בְּשֶׁבַח וְדָבָר טוֹב הַנִּמְצָא בָּם. וְהַמָּשָׁל עַל זֶה כִּי הַזְּבוּבִים לְעוֹלָם בָּאוּ וְנָחוּ כֻּלָּם עַל מְקוֹמוֹת הַלִּכְלוּךְ. וְאָמַר אֱוִילִים יָלִיץ לְשׁוֹן יָחִיד עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִן הָאֱוִילִים. כְּמוֹ (בראשית מ"ט:כ"ב) בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כָּל הַפָּסוּל פּוֹסֵל וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְדַרְכּוֹ לִפְסֹל בְּנֵי אָדָם בְּמוּמוֹ. וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן. כִּי דֶּרֶךְ הַיְשָׁרִים לְכַסּוֹת עַל כָּל פְּשָׁעִים וּלְשַׁבֵּחַ הָאָדָם כִּי נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב. וְזָכְרוּ בַּמּוּסָר. כִּי אָדָם אֶחָד וְחָכָם עָבְרוּ עַל הַנְּבֵלָה. אָמַר הָאָדָם כַּמָּה מֻסְרַחַת נְבֵלָה זוֹ. אָמַר הֶחָכָם כַּמָּה לְבָנִים שִׁנֶּיהָ. וְאָמַר אַחֲרֵי זֶה לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ. וְכָל חָכָם יוֹדֵעַ כִּי לֹא הֵבִיא שְׁלֹמֹה בְּתוֹךְ הַמּוּסָרִים הַנִּבְחָרִים דְּבָרִים אֵין בָּם מוֹעִיל. אֲבָל בָּא הָעִנְיָן עַל דְּבַר הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן. לְהַגִּיד רָעַת הָאֱוִיל הַמֵּלִיץ אָשָׁם. כִּי יִתָּכֵן שֶׁהַחוֹטֵא שָׁב מִדַּרְכּוֹ. וְנַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ. וְאֵין יוֹדֵעַ מָרַת נֶפֶשׁ הָאָדָם וְלֹא שִׂמְחָתוֹ זוּלָתוֹ. וְהוּא נְשׂוּא עָוֹן. כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה לְפִי מְרִירוּת הַלֵּב. עַל כֵּן יֶחֱטָא וְאָשֵׁם הָאֱוִיל הַמַּזְכִּיר עֲוֹנוֹ.