מוסר על משלי יז:ד

וְהִנֵּה כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. נֶחֱלָק לְשִׁשָּׁה חֲלָקִים: הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן – כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם וְהַמּוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ. פְּעָמִים כִּי תַּחַת יֹפִי. יִתֵּן דֹּפִי. וְהִנֵּה זֶה לִבּוֹ יִקְפֹּץ פִּיו מִדַּת [יקבץ און ממדת] שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת הָרָעוֹת. שֶׁהֵם כַּת שַׁקָּרִים וְכַת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. וְהִנֵּה הֻזְהַרְנוּ מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע אוּלַי הִנֵּה הוּא שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ"ג:א') לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי י"ז:ד') מֵרַע מַקְשִׁיב עַל שְׂפַת אָוֶן שֶׁקֶר מֵזִין עַל לְשׁוֹן הַוֹּת. פֵּרוּשׁוֹ – שְׁתֵּי כִּתּוֹת מְקַבְּלוֹת לָשׁוֹן הָרַע. הָאַחַת – אִישׁ מֵרַע וּבַעַל זָדוֹן. מִלְּשׁוֹן (ישעיה ט':ט"ז) כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע. כִּי הוּא חוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים. וְאוֹהֵב לִמְצֹא פְּגָם וְאָשָׁם עַל חֲבֵרוֹ וְקָלוֹן עַל כְּבוֹדוֹ. וְהָיָה כְּשָׁמְעוֹ כִּי יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ לָשׁוֹן הָרַע. זְדוֹן לִבּוֹ הִשִּׁיאוֹ לְהַאֲמִין כִּי הַדְּבָרִים כֵּנִים. וְהַכַּת הַשֵּׁנִית – אִישׁ שֶׁקֶר. גַּם הוּא מַאֲזִין וּמַאֲמִין עַל לְשׁוֹן הַוּוֹת. כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא יִרְחַק מִדְּבַר שֶׁקֶר. לֹא יָחוּשׁ אִם תְּקַבֵּל נַפְשׁוֹ כָּזָב. וְאִם תִּשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא. עַל כֵּן יְמַהֵר לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע. שֶׁקֶר מֵזִין. כְּמוֹ אִישׁ שֶׁקֶר. וְכֵן (ירמיה ט':ה') שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה. בְּתוֹךְ אַנְשֵׁי מִרְמָה. (תהילים ק"ט:ד') וַאֲנִי תְּפִלָּה. אִישׁ תְּפִלָּה.