מוסר על משלי יח:ז

הַשְּׁתִיקָה יָפָה לַחֲכָמִים, קַל וָחֹמֶר לַטִּפְּשִׁים. (אבות ג' י"ג) סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה סַמָּא דְּכֹלָּא שְׁתִיקָה (רפואת הכל - שתיקה). וְהִזָּהֵר בִּלְשׁוֹנְךָ לְשָׁמְרוֹ כְּאִישׁוֹן בַּת עַיִן, כִּי (משלי י"ח ז'): "פִּי כְסִיל מְחִתָּה לּוֹ וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ". וּכְתִיב: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ".

וְהַשֵּׁנִי – כִּי בַּעַל הַלָּשׁוֹן תְּשׁוּבָתוֹ קָשָׁה. אַחֲרֵי אֲשֶׁר לִמֵּד לְשׁוֹנוֹ דַּבֶּר שֶׁקֶר. וּפִיו שָׁלַח בְּרָעָה. מֵרֹב הַהֶרְגֵּל אֵינֶנּוּ שַׁלִּיט בְּרוּחוֹ. וּכְאִלּוּ לְשׁוֹנוֹ גּוֹרֵם הַמַּחְשָׁבָה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים נ"ב:ד') הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ. וְנֶאֱמַר (קהלת י':י"ב) וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ וְנֶאֱמַר (משלי י"ח:ז') פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ. וּמְחִתָּה לְשׁוֹן יִרְאָה וּמָגוֹר. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי הַכְּסִיל יִירָא וְיָגוּר מִזַּעַם לְשׁוֹנוֹ פֶּן יִוָּקֵשׁ בּוֹ. כַּאֲשֶׁר יִירָא מֵאוֹיְבוֹ. כִּי אֵין שְׂפָתָיו בִּרְשׁוּתוֹ.

וְלִפְעָמִים שֶׁהַשְּׁתִיקָה רָעָה, כְּדִכְתִיב (משלי כו ה): ״עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ, פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו״. בְּדִבְרֵי תוֹרָה: אִם רוֹאֶה שֶׁהַכְּסִילִים מְלַגְלְגִים עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים – יַעֲנֵם לַהֲשִׁיבָם מִטָּעוּתָם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם. אִם רוֹאֶה אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה – יִמְחֶה בְּיָדוֹ וְיוֹכִיחֵהוּ. וּכְבָר אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי טו א): ״מַעֲנֶה רַּךְ – יָשִׁיב חֵמָה״; ״וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם״ (שם כה טו). לָכֵן יַרְגִּיל אָדָם שֶׁיְּהֵא לוֹ דְּבָרִים רַכִּים, וְלֹא יִהְיֶה רָגִיל בִּדְבָרִים קָשִׁים. וְהִזָּהֵר בִּלְשׁוֹנְךָ שֶׁתִּשְׁמֹר אוֹתוֹ כְּאִישׁוֹן בַּת עַיִן, כִּי ״פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ, וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ״ (שם יח ז); וּכְתִיב (שם כא כג): ״שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, שׁוֹמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ״; וְנֶאֱמַר (איוב יג ה): ״מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן, וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה״. וְאִם תֵּשֵׁב בִּתְבוּנָה, טוֹב שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ ״דַּבֵּר! מָה אַתָּה שׁוֹתֵק כָּל־כָּךְ?״ מִמָּה שֶׁתִּהְיֶה מְדַבֵּר וְיִהְיוּ דְּבָרֶיךָ לָהֶם לְמַשָּׂא, וְיֹאמְרוּ לְךָ ״שְׁתוֹק!״