מַתָּ֣ן אָ֭דָם יַרְחִ֣יב ל֑וֹ וְלִפְנֵ֖י גְדֹלִ֣ים יַנְחֶֽנּוּ׃
מעלות המדות
דעו בני כי מעלת הנדיבות היא מן המדות החשובות והמיוחסות ואינה נמצאת אלא באנשים חשובים. וחביבה מאד לפני המקום, שלא נבנה העולם עד שלא שיתף בו מידת הרחמים, כענין שנאמר אלה תלדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. ומנין אנו יודעין שמידת הרחמים היא ממידת הנדיבות, שנאמר טוב עין הוא יבורך, כי נתן מלחמו לדל. ולא עוד, אלא שבמידת הנדיבות קונה האדם חיי העולם הזה וחיי העולם הבא, כענין שנאמר (משלי יח, טז)מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחינו. מתן אדם ירחיב לו בעולם הזה שיהא נכבד וחשוב בפני המלכים והשלטונים, ושרי המדינות, ולפני גדולים ינחינו, שהקדוש ברוך הוא משרה או לעולם הבא אצל אברהם יצחק ויעקב שנקראו גדולים. ומנין אנו יודעין שנקראו גדולים, באברהם כתיב האדם הגדול בענקים. וביצחק כתיב ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד. וביעקב כתיב ויגדלו הנערים וגו'. וכיון שקילקל עשו ומכר את בכורתו ליעקב נאמר עליו הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד ונוטל ממנו שם הגדולה וחל על יעקב. ולא עוד אלא כל העושה צדקה וגמילות חסדים מממונו הן מקדימין ליום הדין ומעידין עליו, שנאמר והלך לפניך צדקך וגו'.
אורחות צדיקים
הַנְּדִיבוּת הִיא הַמִּדָּה אֲשֶׁר יַגִּיעַ בָּהּ הָאָדָם לְמַעֲלוֹת גְּדוֹלוֹת. וּכְשֶׁהַנְּדִיבוּת עַל דֶּרֶךְ טוֹבָה – אָז הִיא מְשֻׁבַּחַת מְאוֹד, וּבָהּ יַגִּיעַ אֶל מַעֲלוֹת רַבּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יח טז): ״מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ, וְלִפְנֵי גְּדֹלִים יַנְחֶנּוּ״. כִּי בַּעֲבוּר מַתְּנוֹתָיו – יֹאהֲבוּהוּ מְלָכִים וְשָׂרִים וְכָל אָדָם. וְאֵין דָּבָר בָּעוֹלָם הַמֵּבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי אַהֲבַת הָעוֹלָם כְּמוֹ הַנְּדִיבוּת, וְגַם בָּעוֹלָם הַבָּא יַגִּיעַ לוֹ גְּמוּל טוֹב עֲבוּר מַתְּנָתוֹ.
פלא יועץ
ומדת הותרנות בבית צריכה רבה, והיא גזרת יהלום לענין השלום, ואבן טובה לענין האהבה. מה טוב הותרנות לכל אשר אתו, משים שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, ומבריח קטטה ואיבה, ועל כל פשעים תכסה אהבה (משלי י יב), וגם מתן אדם ירחיב לו (שם יח טז), ולא תאנה אליו רעה ונגע לא יקרב באהלו (תהלים צא י). ולפעמים שמדת הותרנות תחיה בעליה ותצילהו מצרה וצוקה, מה טוב חלקה, לא ידע אנוש ערכה. וכילי כליו רעים, רע לשמים ורע לבריות ורע לביתו ורע לעצמו, וירחיק ממנו אוהב ורע ולא ינוה בנוה שלו, כי מרבה מחלקת וקטטה, וגורם נפש כי תחטא, ויקחו ממונו שלא מדעתו, ולא תמוש רעה מביתו, ויהיה נמאס ונבזה, דל ורזה, וימסר נפשו למיתה, וירד מטה מטה: