מוסר על משלי יח:יג

בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת טוֹבָה שְׁתִיקָה. כְּגוֹן אָדָם שֶׁפּוֹגֵעַ בּוֹ מִדַּת הַדִּין, כְּגוֹן שֶׁעָשָׂה אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י ג): ״וַיִּדֹּם אַהֲרֹן״. וְאִם שָׁמַע בְּנֵי אָדָם שֶׁמְּחָרְפִים אוֹתוֹ – יִשְׁתֹּק. וְזֹאת הִיא הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה: לִשְׁתֹּק לַמְּחָרְפִים. וְגַם יַרְגִּיל אָדָם עַצְמוֹ לִשְׁתֹּק בְּבֵית הַכִּסֵּא, וְזֶהוּ צְנִיעוּתוֹ. וְזֶה צָרִיךְ זְרִיזוּת גְּדוֹלָה: לִשְׁתֹּק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וּלְהִמָּנַע מִלְּדַבֵּר אֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וְקַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר דְּבָרִים, וְהַכֹּל כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן לִבּוֹ לַתְּפִלָּה. וְאִם הוּא יוֹשֵׁב בֵּין הַחֲכָמִים – יִשְׁתֹּק וְיִשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם; כִּי כְּשֶׁהוּא שׁוֹתֵק – שׁוֹמֵעַ מָה שֶׁלֹּא יָדַע, וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר – אֵינוֹ מוֹסִיף יְדִיעָה. אַךְ אִם הוּא מְסֻפָּק בְּדִבְרֵי הַחֲכָמִים – יִשְׁאַל מֵהֶם, כִּי זֹאת הַשְּׁתִיקָה רָעָה הִיא מְאוֹד. שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר (קהלת ג ז): ״עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר״ – פְּעָמִים שֶׁהַדִּבּוּר טוֹב, וּפְעָמִים שֶׁהַשְּׁתִיקָה טוֹבָה. וְאָמַר הֶחָכָם: כְּשֶׁלֹּא תִּמְצָא אָדָם שֶׁמְּלַמֶּדְךָ מוּסָר – הִדָּבֵק בַּשְּׁתִיקָה, פֶּן תְּדַבֵּר שְׁטוּת. וּבַעֲבוּר שֶׁהַלָּשׁוֹן קַלָּה מְאוֹד – צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאוֹד לְהַכְבִּיד הַלָּשׁוֹן, לִשְׁמֹר אוֹתוֹ שֶׁלֹּא תְּדַבֵּר. רֹב דְּבָרִים – כַּמַּשָּׂא הַכָּבֵד. וּכְבֵדוּת שֶׁל רֹב דְּבָרִים – יוֹתֵר מִכְּבֵדוּת שֶׁל רֹב שְׁתִיקָה. וְאִם שָׁמַע שֶׁחֲבֵרוֹ מְדַבֵּר – יִשְׁתֹּק עַד שֶׁיְּסַיֵּם דְּבָרָיו, כִּי ״מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע, אִוֶּלֶת הִיא לוֹ וּכְלִמָּה״ (משלי יח יג).