מוסר על משלי כא:כ

וְהִנֵּה הַתַּאֲוָה הַנְּתוּנָה בְּלֵב אָדָם שֹׁרֶשׁ כָּל הַפְּעֻלּוֹת. לָכֵן אִם יְתַקֵּן הַתַּאֲוָה. תַּחַת אֲשֶׁר כָּל הָאֵבָרִים יְשָׁרְתוּהָ יִמְשְׁכֵם אַחֲרֵי הַשֵּׂכֶל. וְיִלָּווּ עָלָיו וִישָׁרְתוּהוּ. יִכְשְׁרוּ כָּל הַפְּעָלִים. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"א:ח') וְזַךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ. וְנֶאֱמַר (משלי י"ג:י"ט) תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ. נִהְיָה כְּמוֹ נִשְׁבְּרָה מִלְּשׁוֹן (דניאל ח':כ"ז) נִהְיֵיתִי וְנֶחֱלֵיתִי. אָמַר כִּי כַּאֲשֶׁר יְשַׁבֵּר אָדָם תַּאֲוָתוֹ גַּם בַּדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים. בָּזֶה תַּצְלִיחַ הַנֶּפֶשׁ. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת תֶּעֱרַב לָהּ. כִּי יָרִים הַשֵּׂכֶל יָדוֹ וְגָבַר. וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע. הַכְּסִילִים אֲשֶׁר אֵינָם שׁוֹבְרִים תַּאֲוָתָם. וְרוֹדְפִים תָּמִיד תַּעֲנוּגוֹת בְּנֵי הָאָדָם. כִּי תִּפְגַּע תַּאֲוָתָם בְּדֶרֶךְ חֵטְא וְכָל דָּבָר רַע. לֹא יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ. וְנִקְרְאוּ כְּסִילִים עַל רְדִיפַת הַתַּעֲנוּגִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"א:כ') וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ. וְנֶאֱמַר (ישעיהו ה':י"א) הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ וְגוֹ' וְהָיָה כִּנּוֹר וָנֶבֶל וְגוֹ' וְאֵת פֹּעַל ה' לֹא יַבִּיטוּ וְגוֹ'. וְנֶאֱמַר (משלי י"ג:כ"ה) וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר. וְנֶאֱמַר (מלאכי ב':ג') וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁכָּל יְמֵיהֶם כְּחַגִּים. וְנֶאֱמַר (משלי י"ח:א') לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע. פֵּרוּשׁוֹ – מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אַחַר תַּאֲוָתוֹ וּרְצוֹנוֹ. נִפְרַד מִכָּל חָבֵר וְעָמִית. כִּי יִרְחֲקוּ מִמֶּנּוּ אוֹהֵב וָרֵעַ. כִּי תַּאֲוַת בְּנֵי אָדָם וּמִדּוֹתָם חֲלוּקוֹת. אֵין רְצוֹנוֹ שֶׁל זֶה כִּרְצוֹנוֹ שֶׁל זֶה. אָכֵן אִם יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל אָז יִתְחַבְּרוּ לוֹ הַחֲבֵרִים. וְיִהְיוּ אוֹהֲבָיו רַבִּים. וְאָמְרוּ בַּמּוּסָר. מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה אֶת מִדּוֹתָיו רַבּוּ הַקּוֹפְצִים עָלָיו. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ עַל הָעִנְיָן הַזֶּה בְּעַצְמוֹ לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד. אִישׁ נִפְרָד מִכָּל אָח וְחָבֵר לְתַאֲוָה הוּא מְבַקֵּשׁ. וּבַעֲבוּר שֶׁמְּבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אַחֲרֵי רְצוֹנוֹ. לְמַעַן זֹאת מֵרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ. כְּעִנְיָן (משלי י"ט:ד') וְדָל מֵרֵעֵהוּ יִפָּרֵד. בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע. הַהֹלֵךְ אַחַר תַּאֲוָתוֹ לֹא בְּדָבָר אֶחָד יֶחֱטָא בִּלְבַד. אַךְ בְּכָל זֹאת שֶׁבַּתּוֹרָה יִתְגַּלָּע כִּי יַעֲבֹר עַל כֻּלָּנָה. מִלְּשׁוֹן (משלי כ':ג') וְכָל אֱוִיל יִתְגַּלָּע.

וידוע כי שלש עולמות חולפות על הנשמה, האחד עולם היצירה, השני העולם הזה, השלישי העולם הבא ושלשתן רמזן שלמה ע"ה בפסוק אחד הוא שאמר (קהלת ז׳:א׳) טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו, הא' נקרא עולם היצירה לפי שבו נוצר במעי אמו והוא תחלת הוייתו ממנו יכיר ויתבונן נפלאותהבורא ית' וגודל מעשיו הוא שאמר דוד ע"ה (תהילים קל״ט:ט״ו) אשר עושיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ וכתיב לעיל אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד, כי הוא מדבר בתכונת היצירה מן האדם ובכלל הנפלאות הנראות בהוויתו ועל זה אנו מברכים בכל יום אשר יצר את האדם בחכמה וחותמין ומפליא לעשות הוא שאמר איוב (איוב י׳:י׳-י״א) זכר נא כי כחומר עשיתני הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני הוא עולם שבו עומד זמן קצוב תשעה חדשים ואין לו שכל ודעת ולרצונו היה קיומו ועמידתו שם לעולם כי הוא נזון ממזון האם ובהפרדו משם הוא אנוס ומוכרח כמארז"ל (אבות פ"ד) על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד ועל כן הוא בוכה ומצטער בבאו בכאן להורות כי העוה"ז עולם הצער והמהומה. העולם השני הוא העולם הזה ויש לו בזה יתרון מעלה על העולם ההוא שבא ממנו כי בעולם הזה כשם שגופו גדל כן יגדל שכלו ותרבה חכמתו עד שהוא מתחכם בתורה ובמצות ועמהם ישיג ידיעת השם יתעלה וישיג יראתו ואהבתו ועבודתו ובכן יכיר ויתבונן יתרון המעלה שיש לו בעוה"ז על הראשון ואפי' בזה העולם שיש לו כל יתרון המעלה הזאת הוא עומד שם זמן קצוב כענין שכתוב (תהילים צ׳:י׳) ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמנים שנה והוא יוצא ממנו אנוס ומוכרח כמו כן אלו חיה אלף שנים כמאמר חכמינו ז"ל על כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת ולרצונו היה עומד שם לעולמי עד. העולם השלישי הוא העולם הבא עולם שאין לו זמן קצוב ואין לזכותו סוף ותכלית בו ישתלם לו שכר המצות והמעשים הטובים שעשה בעוה"ז שהרי הוא עולם הגמול לא עולם המעשה. ונמצא האדם הולך מטוב אל טוב מעילוי לעילוי בשלשה עולמות אלה, וזהו שרמז שלמה ע"ה בפסוק הזה ג' עולמות וביאר כי יש לכל א' יתרון גדול על חברו, והתחיל מן המעולה שבהם הוא העוה"ב ואמר טוב שם משמן טוב, יאמר גדול האוצר לנפשו אוצרות זכות לעוה"ב מן האוצר אוצרות ממון ושמן טוב שהם קניני העוה"ז כענין שכתוב (משלי כ״א:כ׳) אוצר נחמד ושמן בנוה חכם ויום המות מיום הולדו בא לומר כי כמו שיש יתרון מעלה לעוה"ב על עוה"ז כן יתרון מעלה לעולם הזה שקראו יום המות על עולם היצירה, וכלל הדבר עולם הראשון שהוא עולם היצירה הוא חשך ולא אור, והעוה"ז יש בו חשך ואור שהוא מתנהג ע"פ שני המאורות, והעוה"ב כלו אור אין בו חשך כלל:

ואמר החכם: החכמה סולם המשכיל, מי שיחסרנה יחסר קרבת הבורא, ומי שלא יהיה חכם לא יחסר לו חולי. ולא עוד אלא שמעשרת בעליה, כענין שנאמר (משלי כא, כ) אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וגומר, וכן הוא אומר (משלי כד, ג) בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן, ואומר (משלי כד, ד) ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. וכתוב במוסרי אלכסנדר: וזכרו לפני המלך אלכסנדר שני אנשים, האחד עשיר, והאחד רש, אשר שאלו בת רומינוס לקחת אותה לאשה, ואירס אתה לרש, ולא רצה לארסה לעשיר, ושאלו אותו על זה ואמר לו אדוני המלך, עשיתי זה בעבור כי העשיר היה שוטה, ולא היה בעל מוסר לשמור העושר, והרש היה בעל מוסר וחכם ויש תקוה שיתעשר, ועל כן הוקרתיו על העשיר. ואמר חכם אחד, יש לי תקוה במשכיל ההולך ודל, יותר מן הכסיל המצליח. גדולה היא החכמה שמצלת בעליה מן המיתה ומן הפגעים רעים, כענין שנאמר (קהלת ז, יב) ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. וכן הוא אומר (קהלת ב, יד) החכם עיניו בראשו.