מוסר על משלי כא:כז

השער הח': בעשיית המצוה מממון היתר ולא מממון אסור. כמה היא רצויה ומקובלת המצוה לפני הב"ה כשהיא מיגיע כפיו של אדם, וכמה היא נמאסת בעיניו כשהיא מגזל ומחמס. כדגרסינן במ' סנהדרין ר' אליעזר בן יעקב אומר, הרי שגזל חטין וטחנן ולשן ואפאן והפריש חלה, כיצד זה מברך, אין זה מברך אלא מנאץ, שנא' (תהלים י, ג) ובוצע ברך נאץ ה'. ואע"פ שיוצא בה ידי חובתו, היא מצוה הבאה בעבירה. כדגרסינן בפ' לולב הגזול בשלמא יום טוב ראשון, דכתיב (ויקרא כג, מ) ולקחתם לכם, אמר רחמנא משלכם, והאי לאו דידיה הוא, אלא יום טוב שני מאי טעמא לא, אמ' ר' יוחנן, משום דהויה מצוה הבאה בעבירה, שנא' (משלי כא, כז) זבח רשעים תועבה. וגרסי' במדרש כי ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה. משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה עובר על בית המכס. אמ' לעבדיו, תנו מכס למוכסין. אמרו לו, אדונינו המלך, כל המכס שלך הוא. אמ' להם, ממני ילמדו הכל ויתנו מכס. כך אמ' הב"ה, ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזלה, כי אני ה' אוהב משפט וגו'.

וְהָעִנְיָן הַזֶּה הִתְבָּרֵר עוֹד מִמָּה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (ויקרא ד':כ"ז-כ"ח) וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְגוֹ'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי הַחַטָּאת תָּבוֹא עַל הַשְּׁגָגָה בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת. וּמִפְּנֵי עֲווֹן הַכָּרֵת כִּי רַב הוּא, לֹא תִּשְׁלַם כַּפָּרַת הַחוֹטֵא בּוֹ גַּם הַשְּׁגָגָה עַד שֶׁיָּבִיא חַטָּאת, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִתְוַדָּה עַל חֶטְאוֹ. כִּי מִבִּלְתִּי הַוִּדּוּי וְהַתְּשׁוּבָה לֹא יִתְכַּפֵּר עֲווֹנוֹ בְּקָרְבַּן הַחַטָּאת שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"א:כ"ז) זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה. וְאַחֲרֵי הַוִּדּוּי וְהַקָּרְבָּן יְכֻפַּר עֲוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד':ל"א) וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לוֹ. וְהִתְבּוֹנֵן מִזֶּה אִם הַשּׁוֹגֵג בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא אַחֲרֵי הַתְּשׁוּבָה עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבָּן מֶה עַז עֹנֶשׁ הַמֵּזִיד. אָכֵן יִתְכַּפֵּר עֲווֹנוֹ בְּיִסּוּרִין כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ל"ג:י"ט-כ"ו) וְהוּכַח בְּמַכְאוֹב עַל מִשְׁכָּבוֹ וְגוֹ' יֶעְתַּר אֶל אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ. וְנֶאֱמַר (משלי ג':י"ב) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה. וְיֵשׁ עֵצָה וְתַקָּנָה לַחוֹטֵא בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים לְהָגֵן עָלָיו מִן הַמַּכְאוֹבִים. כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר.

התנאי הי"ז, שלא יעשה המצוה חנם, אלא יקנה אותה בשכר שלם^הגה"הזה לשון ראשית חכמה בפרק המצות, בעשיית המצוה מממון היתר ולא ממון איסור, כמה היא רצויה ומקובלת המצוה לפני הקדוש ב"ה כשהיה מיגיע כפו של אדם, וכמה היא נמאסת בעיניו כשהיא מגזל וחמס. כדגרסינן בסנהדרין (ו, ב) רבי אליעזר בן יעקב אומר, הרי שגזל חטין וטחנן ולשן ואפו והפריש חלה, כיצד הוא מברך. אין זה מברך אלא מנאץ, שנאמר (משלי י, ג), ובוצע ברך נאץ ה'. ואף על פי שיצא בה ידי חובתו, היא מצוה הבאה בעבירה, כדאיתא בפרק לולב הגזול (סוכה ל, א) ולקחתם לכם (ויקרא כג, מ), אמר רחמנא משלכם והאי לאו דידיה הוא. מאי טעמא לא, אמר ר' יוחנן משום דהוה מצוה הבאה בעבירה, שנאמר (משלי כא, כז), זבח רשעים תועבה. וגרסינן במדרש (סוכה ל, א), כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה (ישעיה סא, ח), משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה עובר על בית המכס, אמר לעבדו תן מכס למוכסים. אמר לו אדוני המלך כל המכס שלך הוא, אמר לו ממני ילמדו בני ויבריחו עצמם מהגזל, הוי כי אני ה' אוהב משפט, עכ"ל: ולא יקפיד כלל, כדי להעביר רוח הטומאה, כדאיתא בזוהר פרשת תרומה (ח"ב קכח, א) וזה לשונו שם, ויקחו לי (שמות כה, ב), מאן דבעי לאשתדלא במצוה ולאשתדלא ביה בקב"ה, אצטריך דלא ישתדל ביה בריקניא ובמגנא, אלא אצטריך ליה לבר נש לאשתדלא ביה כדקא יאות כפוס חיליה, והא אוקימנא מלה דא בכמה אתרי, יאות למיסב בר נש ההוא אשתדלות דקב"ה כמה דאת אמר (דברים טז, יז) איש כמתנת ידו וגו'. ואי תימא, הא כתיב (ישעיה נה, א) לכו שברו ואכולו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, דהאי איהי במגנא ואשתדלותא בלא כסף, ואיהו אשתדלות דקב"ה. אלא אשתדלותא דאורייתא כל מאן דבעי זכה בה, אשתדלותא דקב"ה למנדע ליה כל מאן דבעי זכי ביה בלא אגרא כלל, אבל אשתדלות דקיימא בעובדא אסור לנטלאה לי' למגנא ובריקנא, בגין דלא זכי בההוא עובדא כלל לאמשכא עלי' רוחא קדישא, אלא באגר שלים וכו'. ורוח קודשא לאו הכי, אלא באגר שלים, ובאשתדלות רב וסגי ובאתקנותא דגרמיה ובאתדכות דמשכיניה וברעותא דליביה ונפשיה, ולואי דיכיל למרווח ליה דישוי מדוריה עמיה, עד כאן לשונו: