אֵ֣ין חָ֭כְמָה וְאֵ֣ין תְּבוּנָ֑ה וְאֵ֥ין עֵ֝צָ֗ה לְנֶ֣גֶד יְהוָֽה׃ (פ)
בחינת עולם
אֵין חָכְמָה וְאֵין עֵצָה וְאֵין תְּבוּנָה אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רוֹעֶה:
שני לוחות הברית
ומאחר שפירשנו זה הפסוק כי ה' אלקיכם וגו', נפרש זו הפרשה ועתה ישראל על ענינו, ובפרט כי ציוה החסיד הר"ר יונה לקרוא זה הפרשה בכל יום. יש לדקדק כמה דקדוקים ויתורים. ועתה הוא ועת ה' כמו שכתבתי לעיל, הענוה בעולם הזה הנברא בה'. ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך, רצה לומר שואל ממך מה, שהוא ענין הענוה כמו שאמרו משה ואהרן ואנחנו מה, ואז תזכה למה שרומז שם ישראל. כי אם ליראה, אמרו רז"ל (ברכות לג, ב) יראה מילתא זוטרתי לגבי משה. וגם כתבתי למעלה ענין עקב ענוה יראת ה'. ועתה ישראל, אל תקרי מה, אלא מאה. וקשה לכתוב מאה. הענין כי תיבת מה יש לה ב' פירושים מקצה אל קצה. יש לפרש לשון ריבוי בלי ערך, כמו (תהלים לא, כ) מה רב טובך וגו'. גם לאידך גיסא לשון מיעוט ונחנו מה. מה אנוש כי תזכרנו (שם ח, ה). והנה ענין הברכות ותפילות צריכין אנו לזכור בגדולות הש"י מה רבו מעשיך, וגם להיפוך בשפלותינו ובאימה וביראה וברתת. וזהו הכונה, אלו המאה צריכים להיות בבחינות מה. וזהו כי אם ליראה, כי א"ם ראשי תיבות *אהרן *משה, כי הם אמרו ונחנו מה. ועתה ישראל מ"ה ה' אלקיך שואל מעמך, דהיינו מדת מ"ה שואל ממך כדפירשתי. כי אם ליראה, רצה לומר זולת ליראה, ליראת שמים אז תסלק הענוה, ועל דרך דאיתא בפרק מי שמתו (ברכות) דף י"ט (ב), אמר רב יודא אמר רב, המוצא כלאים כו', עד אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' (משלי כא, ל), בכל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. וכן אמרו לענין עדות של ת"ח לאסור אשה. ועתה ישראל מה כו', מה כולל ענוה, המסדרים סדרו לנו ח' מה, מה אנו מה חיינו מה כו'. כי סימני הגאוה והענוה נראים בח' מקומות וכולם הם בראש. א' המחשבה המתפשטת בלב וגורם לגבה לב, אבל לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה (תהלים נא, יט). ב' מצח נחושה מצד הגאוה, אבל להיות מצח הרצון. ג' גבה עינים רמות, אבל צריך להיות עין טובה שימת עין. ד' אזנים רחבות שמע שוא, אבל צריך להיות שומעים חרפתם ואינם משיבים ולשמוע צעקת דל. ה' חרון אף הוא הכעס מצד הגאוה, אבל ראוי להיות כמ"ש (ישעיה מח, ט) ותהילתי אחטם לך לבלתי הכריתך וריח ניחוח נחת רוח. ו' לשון מדברת גדולות, אבל נצור לשונך רק לשון חכמים מרפא. ז' החיך טועם, וכתיב (דברים ח, יב) פן תאכל ושבעת וגו', אבל צריך להיות מדות הסתפקות מצד הענוה. ח' פני זעם, אבל צריך להיות פנים שוחקות סבר פנים וכל אלו הם בראש: