מוסר על משלי כב:טו

אהבת הבנים והבנות - אהבת הבנים והבנות גם כן הטבע מחיבו מאחר שהם עצם מעצמיו ובשר מבשרו, ואפלו עורבא בעי בני. אבל צריך לזהר שלא תהא אהבה מקלקלת השורה, שלא ליסר בנו ולהרבות לו געגועין וחבה יתרה, וכבר אמר שלמה בחכמתו (משלי יג כד): חושך שבטו שונא בנו, ואוהבו שחרו מוסר. ועקר האהבה היא אהבת הנפש, ונכלל בזה אהבת עצמו, כי ברא מזכה אבא, וכתיב (שם כט יז): יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך. לכן יזהר האדם להתנהג עם בניו בתוכחת מגלה מאהבה מסתרת, הכל לפי מה שהוא הבן: בקטנותו אולת קשורה בלב נער, שבט מוסר ירחיקנה ממנו (שם כב טו); אבל יזהר האב שלא להתאכזר על בנו ולהכות אותו בכעסו מכה טריה מכת אכזרי, רק בנחת ינהלנו וברחמים יכנו על הרגלים, לא במקום שיכול לעשות בו מום כגון בין העינים. וכשהוא יותר גדול תחת גערה במבין (שם יז י). וידוע (מו"ק יז, א) שהמכה בנו גדול עובר משום לפני עור וכו', ולא גדול גדול ממש, אלא לפי מה שהוא הבן ולפי מדותיו. וכשהוא יותר גדול, שאינו מקבל גערה לשון רכה תשבר גרם (משלי כה טו). ולא יקל בכבודו בפני אחרים למען לא יבאיש את ריחו. ויותר צריך לזהר במה שהזהירונו רבותינו ז"ל (שבת י ב), שלא ישנה לבן בין הבנים, כי קשה כשאול קנאה (שיר השירים ח ו). הכלל הוא: לפי דעתו ומדותיו של בן, האב צריך להתנהג עמו באפן שלא יחטא, ואם יחטא לו ימהר למחל לו לבל יענש בנו בסבתו, ולא ידקדק כל כך עמהם, ולפעמים יעשה עצמו כחרש לא ישמע וכאלו אינו רואה, ולפעמים יבטל רצונו מפני רצונם. וזה כלל גדול הרוצה לזכות את נפשו ונפש בניו אחריו:

אי לזאת עבדותו יתברך שמו בימי הבחרות, בבחינת תיקון המדות לעבוד בחפץ ושמחה, ובימי הזקנה בבחינת כבישת המדות בלי חפץ ורצון, וכאשר יורגל האדם בימי עלומיו לתקן מדותיו, לעזר ולהועיל תהיה לו לימי הזקנה (אשר סבות מוצאות למרבה לחדש רוע מדותיו כנ"ל), לפנות לפניו הדרך לכבישת המדות, הוא מאמר הכתוב (משלי כ"ב) חנוך לנער על פי דרכו, (המוכשר לפניו, להסיר ממנו אולתו, כמאמר הכתוב אולת קשורה וכו', למען לא תהיה האולת למסך מבדיל, ולהביאו לבחינת תיקון המדות, ובזאת) גם כי יזקין (הגם שלא תהיה אצלו בתורת קניה כמו שהיתה בעת חנוכו, אכן לכל הפחות) לא יסור ממנה. ובקהלת (י"ב) וזכור את בוראיך בימי בחורתיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה, ודרשו רז"ל (שבת קנ"א:) אלו ימי הזקנה ויגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ:

ועל העושים ממיני השטות הזה אמרו חכמים ז"ל חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה, הם שחבלו באחרים פטורין, ואחרים שחבלו בהן חייבין, ונתנו חכמים סימן לשוטה הזה שמקרע כסותו ומפזר מעותיו, ולן יחידי בבית הקברות, ועושה כיוצא בדברים הללו מענייני השטות. ושוטה שדיברו בו חכמים בכל מקום שעושה ממיני השטות הללו וכיוצא בהן. אמנם אם תראו נער עושה מעשה נערות ועניינים של שטות, ומדבר דברים של סכלות ונראה שאדוק וקשור בהם בשביל נערותו, אל תתייאשו ממנו מלהוכיחו ולייסרו ולרדותו בשבט, כי אם תוכיחו אותו ותייסרוהו יגיע לו מכם רפואה והצלחה גדולה כענין שאמר שלמה בחכמתו, (משלי כב, טו) אולת קשורה בלב נער שבט מוסר ירחיקנה ממנו, ואומר (משלי כט, טו) שבט ותוכחת יתן חכמה וגומר. בני אל תדברו באזני הכסיל כי לא ישמע אליכם ויבזה את דבריכם, שכך אמר שלמה בחכמתו, (משלי כג, ט) באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך.