מוסר על משלי כב:כא

וּמִי שֶׁחֲנָנוֹ הש"י דֵּעָה יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ כִּי הש"י שְׁלָחוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה לִשְׁמֹר מִשְׁמַרְתּוֹ וְתוֹרָתוֹ וְחֻקּוֹתָיו וּמִצְוֹתָיו. וְלֹא יִפְקַח עֵינָיו זוּלָתִי לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ. וּלְקֵץ הַיָּמִים אִם עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ בֶּאֱמוּנָה. יָשׁוּב וּבָא בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשׁוֹ. כְּעֶבֶד אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ הַמֶּלֶךְ לַעֲבֹר הַיָּם. שֶׁאֵין עֵינָיו וְלִבּוֹ זוּלָתִי עַל דְּבַר שְׁלִיחוּתוֹ עַד שׁוּבוֹ אֶל אֲדוֹנָיו. וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ"ב:כ"א) לִהְיוֹת בַּה' מִבְטַחֶךָ וְגוֹ' לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ.