לְמִ֨י א֥וֹי לְמִ֪י אֲב֡וֹי לְמִ֤י מדונים [מִדְיָנִ֨ים ׀] לְמִ֥י שִׂ֗יחַ לְ֭מִי פְּצָעִ֣ים חִנָּ֑ם לְ֝מִ֗י חַכְלִל֥וּת עֵינָֽיִם׃
אורחות צדיקים
וְיֵשׁ עוֹד שִׂמְחָה מְעֻרְבֶּבֶת, הַמַּעֲלָה עָשָׁן לְכָל הַמִּצְווֹת, וְהַמְּשַׁכַּחַת יִרְאַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִלִּבּוֹת בְּנֵי אָדָם: כְּגוֹן אֵלּוּ הַמִּשְׁתַּכְּרִים וּשְׂמֵחִים בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה, וְאַחֲרֵי הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת – תּוּגָה, כִּי הַרְבֵּה קִלְקוּלִים בָּאִים מִתּוֹךְ הַמִּשְׁתֶּה. וּמִי בַּחָכְמָה חָכָם כִּשְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד, אֲשֶׁר אָמַר (משלי כג כט-ל): ״לְמִי אוֹי, לְמִי אֲבוֹי, לְמִי מִדְיָנִים, לְמִי שִׁיחַ, לְמִי פְּצָעִים חִנָּם, לְמִי חַכְלִלוּת עֵינַיִם? לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְסָךְ״. גַּם הַנָּבִיא אָמַר (ישעיהו ה יא): ״הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר – שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ, מְאַחֲרֵי בַּנֶּשֶׁף – יַיִן יַדְלִיקֵם״; וְאָמַר (שם פסוק יב): ״וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם, וְאֵת פֹּעַל יְיָ לֹא יַבִּיטוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ״; וְאוֹמֵר (שם פסוק יג): ״לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת, וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב, וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא״; וְאוֹמֵר (שם פסוק יד): ״לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ, וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק, וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ״; וְנֶאֱמַר (שם כח ז): ״וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ, כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר, נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן, תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר, שָׁגוּ בָּרֹאֶה, פָּקוּ פְּלִילִיָּה״. רְאֵה מָה קִלְקוּל בָּא מִן הַיַּיִן! וּכְתִיב (משלי כ א): ״לֵץ הַיַּיִן, הֹמֶה שֵׁכָר, וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם״. רְאֵה מָה קִלְקוּלִים בָּאִים מִן הַשִּׁכְרוּת, כְּדִכְתִיב (בראשית ט כא): וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר, וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה...״ – וְעַל זֶה בָּאוּ כְּנַעֲנִים לָעוֹלָם.
מעלות המדות
בני, בואו וראו כמה הזהיר שלמה על היין, כענין שנאמר (משלי כג, לא) אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים. ואמרו חז"ל אל תרא יין כי אחריתו יהא דם, כלומר שאחריתו לבוא לידי שפיכות דמים. יתהלך במישרים, שכל מה שהוא עושה נראה לפניו כמישור הזה. ועוד אמרו אל תרא יין שמאדים פניהן של רשעים בעולם הזה, שסוף שהוא מלבין פניהם לעולם הבא. ועוד אמרו כתיב תירש וקרינן תירוש מלא בוי"ו, זכה נעשה ראש כלומר אם שותה ממנו כהוגן מחכים אותו ונעשה ראש ישיבה, כדאמר רבא חמרא וריחני פקחוני. לא זכה נעשה רש שאם שותה ממנו יותר מכשיעור והולך ומשתכר תמיד סוף שמתרושש מפני שהוא מוכר כל כלי ביתו ושותה בהן יין ועושה את ביתו כמישור הזה שהוא פנוי. אוי להן לזוללין וסובאין שמאבדין חלקן מן העולם הזה ומן העולם הבא, שכל מי שרודף אחר אכילה גסה ושתיה מרובה לא די שמאבד את ממונו, אלא שמאבד את נפשו וטורדה מחיי העולם הבא, שמתוך שהוא משתכר ביינו מתיר את האסור ואוסר את המותר. מטמא את הטהור ומטהר את הטמא. והולך ומריב עם כל אדם והולך ופוצע את חבירו ואחרים פוצעין אותו. וכן שלמה צווח ואומר (משלי כג, כט) למי אוי למי אבוי למי מדיינים למי שיח למי פצעים חנם למי חכלילות עינים. מה כתיב בתריה (שם ל) למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך. מה כתיב בסוף הענין, אחריתו כנחש ישך וכצפעוני יפריש. מה הנחש הזה נושך וממית, כך היין נושך וממית. וכתיב בתריה עיניך יראו זרות וליבך ידבר תהפוכות.