אַל־תֵּ֥רֶא יַיִן֮ כִּ֪י יִתְאַ֫דָּ֥ם כִּֽי־יִתֵּ֣ן בכיס [בַּכּ֣וֹס] עֵינ֑וֹ יִ֝תְהַלֵּ֗ךְ בְּמֵישָׁרִֽים׃
שני לוחות הברית
ובמדרש בפרשת נזיר (ב"ר י, ב), אל תירא יין כי יתאדם (משלי כג, לא), הזהירה רוח הקודש על היין שלא ישתכר אדם. למה, כי יתאדם, שאחריתו דם שעובר עבירה שיתחייב עליה מיתה. דבר אחר, כי יתאדם לדם נידה ודם זיבה, כי יתן בכוס עינו, בכיס כתיב, ע"י הכוס יתן עינו בכיס, לשון נקי דברה תורה, לומר שיבא על הערוה. יתהלך במישרים, סוף אשתו אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי ואינו פורש. אמר ר' אסי, אם תלמיד חכם הוא, סוף שמטמא את הטהור ומטהר את הטמא. דבר אחר, יתהלך במישרים, סוף שהוא מתיר את העבירות ועושה אותן הפקר כמישור, משיח עם האשה בסוף מנבל את פיו בדברים רעים בשכרות ואינו מתבייש וכו':
שני לוחות הברית
ועל זה נתן הש"י תקנה ע"י התשובה, כי בתשובה חוזר לפנימיות הקדושה. ובא אזהרת התשובה כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך וגו' מדבר מתשובה כמו שכתב הרמב"ן. וסוד התשובה היא בספירת בינ"ה כנודע, ושם אין מגע גוי, כי מחסד ולמטה מתחיל מגע האומות שיונקים מן הצד, דהיינו ישמעאל יצא מאברהם שהוא חסד, ועשו מן יצחק שהוא גבורה, ואח"כ ע' שרים הסובבים, ובמקום מגע גוי ביין שהוא השפע הנשפע עושהו נסך, ומכח זוהמא של נחש שנתפשטה בחטא שסחטה חוה אשכול של ענבים שהוא שורש פורה ראש ולענה נעשה זה הנסך, ועל היין זה נאמר אל תרא יין כי יתאדם (משלי כג, לא). אמנם בבינה שם אין מגיע מגע גוים, ושם היין משומר בענביו אשר עליו רמזו רבותינו ז"ל שהוא משומר מששת ימי בראשית (ברכות לד, ב), רצו לומר ששת ימי בראשית במקומם דהיינו הבנין שם יש מגע, אבל בששת ימי בראשית הנעלמים שם היין משומר, וזה היין משמח, ועד שם צריך להגיע הבעל תשובה, שבתשובה שעושה מכניע הקליפות שסיבב עצמו בהם ומסלקם ונכנס פנימה עד שם. ואז נכנס יין יצא סוד (ערובין סה, א), סוד ה' ליראיו. וסו"ד בגימטריא שבעים, ושבעים נפש מישראל כולם נפש אחד הם, מאחר שהם חלק ה' אז לכולם חלק לעולם הבא. וכבר נודע שהבינה היא סוד עולם הבא, ואז ה' אחד ושמו אחד וישראל אחד הדביקים בו. וישראל הם הנקראים אדם, כמו שנאמר (יחזקאל לד, לא) אדם אתם, ועליהם נאמר (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמנו כו'. ואדם לשון (ישעיה יד, יד) אדמה לעליון, ונעשה מרכבה לאדם היושב על הכסא כביכול. ובאם חס ושלום פוגמים למטה, אז פוגמים למעלה:
מעלות המדות
בני, בואו וראו כמה הזהיר שלמה על היין, כענין שנאמר (משלי כג, לא) אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים. ואמרו חז"ל אל תרא יין כי אחריתו יהא דם, כלומר שאחריתו לבוא לידי שפיכות דמים. יתהלך במישרים, שכל מה שהוא עושה נראה לפניו כמישור הזה. ועוד אמרו אל תרא יין שמאדים פניהן של רשעים בעולם הזה, שסוף שהוא מלבין פניהם לעולם הבא. ועוד אמרו כתיב תירש וקרינן תירוש מלא בוי"ו, זכה נעשה ראש כלומר אם שותה ממנו כהוגן מחכים אותו ונעשה ראש ישיבה, כדאמר רבא חמרא וריחני פקחוני. לא זכה נעשה רש שאם שותה ממנו יותר מכשיעור והולך ומשתכר תמיד סוף שמתרושש מפני שהוא מוכר כל כלי ביתו ושותה בהן יין ועושה את ביתו כמישור הזה שהוא פנוי. אוי להן לזוללין וסובאין שמאבדין חלקן מן העולם הזה ומן העולם הבא, שכל מי שרודף אחר אכילה גסה ושתיה מרובה לא די שמאבד את ממונו, אלא שמאבד את נפשו וטורדה מחיי העולם הבא, שמתוך שהוא משתכר ביינו מתיר את האסור ואוסר את המותר. מטמא את הטהור ומטהר את הטמא. והולך ומריב עם כל אדם והולך ופוצע את חבירו ואחרים פוצעין אותו. וכן שלמה צווח ואומר (משלי כג, כט) למי אוי למי אבוי למי מדיינים למי שיח למי פצעים חנם למי חכלילות עינים. מה כתיב בתריה (שם ל) למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך. מה כתיב בסוף הענין, אחריתו כנחש ישך וכצפעוני יפריש. מה הנחש הזה נושך וממית, כך היין נושך וממית. וכתיב בתריה עיניך יראו זרות וליבך ידבר תהפוכות.