מוסר על משלי כד:ו

ג. שֶׁנֶּעְלָם מֵאִתָּנוּ הַתַּחְבּוּלוֹת, שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה כְּדֵי לְהִמָּלֵט מִיַּד הַיֵּצֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כ"ד ו'): "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה".

ובזה יובן מאמרם ז"ל בפרק חלק (סנהדרין קה, ב), וכן בפרק סדר תענית אלו (תענית כ, א), אמר רבי שמעון בר נחמני, מאי דכתיב (משלי כז, ו) נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא, טובה קללה שקלל אחיה השלוני את ישראל, יותר מברכה שברכם בלעם הרשע. אחיה השלוני קלל את ישראל בקנה, שנאמר (מ"א יד, טו) והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים וגו'. מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין, אפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, אלא הוא הולך ובא עמהן. כיון שדוממו הרוחות עומד קנה במקומו. אבל בלעם הרשע ברכן בארז, מה ארז אינו עומד במקום מים ושרשיו מועטין ואין גזעו מחליף, אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, כיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו. ולא עוד אלא שזכה קנה לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים, עד כאן:

וְאֵין טוֹב לָאָדָם אֶלָּא שֶׁיְּבַקֵּשׁ לוֹ חֲבֵרִים תְּמִימִים שֶׁיָּאִירוּ עֵינָיו בְּמָה שֶׁהוּא עִוֵּר בּוֹ, וְיוֹכִיחוּהוּ בְּאַהֲבָתָם וְנִמְצְאוּ מַצִּילִים אוֹתוֹ מִכָּל רַע, כִּי מָה שֶׁאֵין הָאָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת, לְפִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה חוֹבָה לְעַצְמוֹ, הֵם יִרְאוּ וְיָבִינוּ וְיַזְהִירוּהוּ וְנִשְׁמָר, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כד:ו): וּתְשׁוּעָה בְּרוֹב יוֹעֵץ.