רָאמ֣וֹת לֶֽאֱוִ֣יל חָכְמ֑וֹת בַּ֝שַּׁ֗עַר לֹ֣א יִפְתַּח־פִּֽיהוּ׃
ספר הישר
והנני מפרש לך מידות השכל והדעות ובמה יוודע השכל. ונאמר, כי אדם אשר מעשיו בקו המישור, ולא יעבור בהם התיכונה, ולא יקצר מעשיו מהגיע אליה, הוא בעל שכל טוב, ודמיון זה כגון הדיבור, אם יוסיף אדם בדיבורו על הראוי נקרא שוטה, והוא חוטא, כמו שנאמר (משלי י) ״ברוב דברים לא יחדל פשע״. ואם ימעט דבריו מן הראוי נקרא אויל, כאשר אמר (משלי כד) ״ראמות לאויל חכמות בשער יפתח פיהו״. ואם יהיו דברי פיו כראוי, וכל דבריו במשפט ובמישור, נקרא משכיל, כאשר אמר (משלי טז) ״משכיל על דבר ימצא טוב״. ואמר הכתוב (משלי טו) ״שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב״. ועל זה אמר שלמה המלך, עליו השלום (קהלת ז) ״אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם, אל תרשע הרבה ואל תהי סכל למה תמות בלא עתך״. ורצה בשני אלה להודיענו המישור בכל מעשה ובכל מאמר. וכן בעבודת הבורא יתברך. ותבין מזה, כי המעשים והדיבורים אשר הם בקו המישור, בכל מעשה ובכל מאמר, הם טובים בעיני ה׳ והם הנקראים עבודת ה׳. וזאת המידה לא תושלם כי אם בדעת ובהשכל, כאשר אמר הנביא (ירמיה ג) ״ונתתי לכם רועים כלבי ורעו אתכם דעה והשכיל״. וכפי הדעת והשכל שיהיה לאדם, כן יהיו מעשיו במישור, ויהיה טוב עם ה׳ ועם אנשים, כאשר אמר שלמה המלך, עליו השלום (משלי יב) ״לפי שכלו יהולל איש״. ואם לא יהיה לו שכל, לא יעבוד את אלהיו כראוי, מפני ארבעה דברים המעכבים את העבודה ומשחיתים אותה:
אהבת דוד
כיוצא בזה אני אומר דהמתגאה בחכמות חיצוניות וסובר שזה חכמה וחכמת התורה בעיניו אינה כלום אם יבא חכם לחוכיחו אמר נבל בלבו זה קורין לו חכם והוא טפש והוא לא ידע באין מבין חכמות למודיות טבעיות. אמנם אחר ששלמה הע"ה היה חכם בכל והיה מזהיר לעסוק בתורה כמ"ש לכו לחמו בלחמי עד מתי פתיים וכו' וכאלה רבים א"כ חכם בזמנינו יכול להוכיח ויביא ראיה משלמה הע"ה. וכן מהרמב"ם ז"ל שהיה שלם בחכמות והוא כתב שהי"ל לרקחות ולטבחות ומתאונן שעכ"ז מיעטו בעונת התורה. ואדרבא זה הרחוק מהתורה וכילה ימיו בחכמות טפש כחלב לבו מכמה טעמים ונזכיר שתים הנה א' שלא נברא כי אם לעסוק בתורה ועי"ז שואלים עסקת בתורה פלפלת בחכמה ואינם שואלים אם עסק בלמודיות. ועוד כי אין דבר לנצח היצה"ר אלא בתורה כידוע והוא רחוק מהתורה והיצה"ר יתפלסף כמוהו והוא ירה החצי להעבירו על דת וז"ש משלי כ"ד ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח פיהו מחשב להרע לו בעל מזמות יקראו זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ התרפית ביום צרה צר כחכה ואפשר לפרש דהכי קאמר ראמות לאויל חכמות דהיינו כי נראה בעיניו שהחכמות חיצוניות למודיות טבעיות אלו הן החכמות מרגליות ולא חכמת התורה ונשאר נעור ורק מהתורה ולכן בשער אם ימצא בשער המצויין בתורה והלכה לא יפתח פיהו כי הוא ע"ה שלם. ולהיות כי החכמות הטבעיות הם על ידי מחשבות וחקירות לז"א מחשב בחכמות להרע לו. וסט"א בעל מזימות יקראו לו כלומר זה משלנו אשר לא עלה עליו עול התורה. וזו כסילות והיינו דקאמר אולת לחטאת זו המחשבה לעיין חכמות הוא הגורם לחטוא דרחמנא אמר בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין והיא תועבת לץ דכל שאינו עוסק בתורה נקרא לץ וכי תימא מאי כולי האי לז"א התרפית ביום צרה שריפה עצמו בד"ת צר כחכה ששולט בו היצה"ר וחכמותיו הן הנה חבלים להורידו לבאר שחת:
שני לוחות הברית
ומי שהוא מהכת השני עליו אמר החכם ע"ה (משלי כד, ז) ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח פיהו. ופירוש מצד שבעיני האויל רמות החכמות כוונתו יתרשל מללומדם, וזהו סיבה כי בחכמה הנשגבה ורמה והיא חכמת הקבלה אשר הוא שער לה' לא יפתח פיו: