מוסר על משלי כד:כט

וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ"ד:כ"ח-כ"ט) אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ. אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ. פֵּרוּשׁ – לֹא הֻצְרַךְ לְהַזְהִיר לֵאמֹר – אַל תְּהִי עֵד שֶׁקֶר, אֲבָל אָמַר – אַל תְּהִי עֵד חִנָּם. כִּי אִם נוֹקָשׁ רֵעֲךָ בְּחֵטְא אַל תָּעִיד עָלָיו וְאַל תְּגַלֶּה עַל חֶטְאוֹ חִנָּם לְלֹא תּוֹכַחַת. כִּי הַאֻמְנָם אִם גָּזַל הָאָדָם אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ חַיָּב לְהָעִיד עַל זֶה כְּדֵי שֶׁיָּשִׁיב הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזַל. עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים. וְאִם אֵין שָׁם זוּלָתִי עֵד אֶחָד. שְׁבוּעָה תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם. אֲבָל אִם רָאָה כִּי נִכְשַׁל חֲבֵרוֹ בִּדְבַר עֶרְוָה אוֹ בְּאַחַת מִן הָעֲבֵרוֹת אֵין רָאוּי שֶׁיָּעִיד עַל זֶה חִנָּם רוֹצֶה לוֹמַר – לְלֹא תּוֹכַחַת. גַּם כִּי יֵשׁ אִתּוֹ עֵד שֵׁנִי לְהָקִים דָּבָר. וְאִם הַחוֹטֵא יְרֵא חֵטְא רָאוּי לוֹ לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ. כִּי בֶּאֱמֶת עָשָׂה תְּשׁוּבָה. גַּם כִּי רָאוּי שֶׁיִּירָא לְנַפְשׁוֹ וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ. אַחֲרֵי כִּי הָאִישׁ יְרֵא שָׁמַיִם. וְאוּלַי זְכֻיּוֹתָיו מְרֻבִּין מֵעֲוֹנֹתָיו. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר זְכוּיוֹתָיו מְרֻבִּים מֵעֲוֹנֹתָיו הִנֵּה הוּא מֵעֲדַת צַדִּיקִים. אָמְנָם אִם הַחוֹטֵא הוּא מִן הָאֱוִילִים אֲשֶׁר מִשְׁפָּטָם לִשְׁנוֹת בְּאִוַּלְתָּם. טוֹב כִּי יַגִּידוּ אֶל הַשּׁוֹפְטִים לְיַסְּרוֹ לְהַפְרִישׁוֹ מִן הָאִסּוּר. אֲבָל אִם הוּא עֵד אֶחָד. לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ מֵעִיד עַל חֲבֵרוֹ. כִּי עֵדוּתוֹ חִנָּם. לְפִי שֶׁאֵין סוֹמְכִין עָלָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ט:ט"ו) לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת. לָכֵן מוֹצִיא שֵׁם רַע יֵחָשֵׁב. וּמִלַּת וַהֲפִתִּיתָ בְּשֶׁקֶל הֲסִבּוֹתָ. רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי בִּשְׂפָתֶיךָ אַתָּה טוֹחֵן פָּנָיו [מלשון פתות אותה פתים] מֵרֹב כְּלִמָּתוֹ בְּגַלּוֹתְךָ מִסְתַּר עֲוֹנוֹ. וְאָמַר אַחֲרֵי כֵן אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ. כִּי אִם גִּלָּה עַל חֶטְאֲךָ. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר לַעֲשׂוֹת לוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ. וְזֶה מוּסָר נִכְבָּד וּמֵעִקְּרֵי הַיִּרְאָה. וְאִם הַחוֹטֵא אִישׁ אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי הָאֱלֹהִים. כְּמוֹ הַפּוֹרֵק מֵעָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְאֵינוֹ נִזְהָר מֵעֲבֵרָה אַחַת אֲשֶׁר כָּל שַׁעַר עַמּוֹ יוֹדֵעַ כִּי הִיא עֲבֵרָה. מֻתָּר לְהַכְלִימוֹ וּלְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ. כָּךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (ויקרא כ"ה:י"ז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ. עַם שֶׁאִתְּךָ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת אַל תּוֹנֵהוּ בִּדְבָרִים. וַאֲשֶׁר לֹא שָׁת לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' מֻתָּר לְהַכְלִימוֹ בְּמַעֲלָלָיו וּלְהוֹדִיעַ תּוֹעֲבוֹתָיו וְלִשְׁפֹּךְ בּוּז עָלָיו. וְעוֹד אָמְרוּ מְפַרְסְמִין אֶת הַחֲנֵפִים מִפְּנֵי חִלּוּל הַשֵּׁם. אֲבָל אִם נִכְשַׁל בְּחֵטְא עַל דֶּרֶךְ מִקְרֶה. וְרֹב הַיָּמִים דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֹנוֹ. אֵין לְגַלּוֹת עַל חֶטְאוֹ כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ. לְהָעִיד עָלָיו עַל עֲבֵרוֹת אֲשֶׁר גַּם אַתָּה חֻלֵּיתָ בָּהֶם כָּמוֹהוּ. עַל כֵּן יִקָּרֵא רֵעֵהוּ. וְיוֹרֶה עַל זֶה אוֹמְרוֹ אַחֲרֵי כֵן אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִצְוָה לְפַרְסֵם אֶת הַחֲטָאִים בְּנַפְשׁוֹתָם וְאֶת הַחֲנֵפִים. אֲבָל הַחוֹטֵא. אִם לְאִישׁ כָּמוֹהוּ רִשְׁעוֹ וּלְבֶן אָדָם חַטֹּאתָיו. אֵין לְפַרְסְמוֹ. כִּי אֵין כַּוָּנָתוֹ בְּגַלּוֹתוֹ מִסְתָּרָיו לְטוֹבָה. כִּי אִם לִשְׂמֹחַ לְאֵיד. וְהַשֵּׁנִית כִּי אֵיךְ בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁ לְהַזְכִּיר עַל זוּלָתוֹ דֹּפִי הַמַּעֲשִׂים הָהֵם וְהוּא אוֹחֵז בָּהֶם. וְנֶאֱמַר (הושע א':ד') וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא. הִנֵּה כִּי כִּי אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה מִצְוָה בְּהַכְרִיתוֹ בֵּית אַחְאָב. נָשָׂא עֲוֹנוֹ. כִּי גַּם הוּא הָיָה רַב פֶּשַׁע.

כתב בספר מנורת המאור וזה לשונו, האוחז במדת הענוה יהא פרוש ומובדל מכל טינוף בני אדם, ויהא זריז בכל דבר קדושה וטהרה ופרישות, כי בה' דברים הענוה נכרת ואלו הן. א' שימחול למי שהרע לו ואפי' יכול לשלם לו, שנאמר (משלי כד, כט) אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כמפעלו, (וזהו שאמרתי למעלה סבלן אחר היכולת. אמר החכם מי שלא יסבול דבר אחד, ישמע דברים הרבה):