מוסר על משלי כד:ל

כְּתִיב בְּמִשְׁלֵי (י"ג ז'): "יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל" וְגוֹ'. וְיָדוּעַ, שֶׁמִּשְׁלֵי הוּא תָּמִיד מְשָׁלִים, וְהַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁבְּעִנְיְנֵי הַמָּמוֹן רָגִיל הוּא לָאָדָם, שֶׁמִּתְעַשֵּׁר בַּעֲסָקָיו וְהוֹלֵךְ לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וּמִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁבָּא לְחֶשְׁבּוֹן צֶדֶקּ, יִמְצָא, שֶׁאֵין לוֹ מְאוּמָה, מִפְּנֵי שֶׁכְּנֶגֶד שֶׁהָיָה רֶוַח הַרְבֵּה בָּעֵסֶק, הָיוּ הֶזֵּקוֹת הַרְבֵּה, עַד שֶׁכְּשֶׁנַּעֲמִיד זֶה כְּנֶגֶד זֶה, יִרְאֶה, שֶׁלֹּא נִשְׁאָר מְאוּמָה בְּיָדוֹ. כָּךְ בְּעִנְיְנֵי הַנֶּצַח, יֵשׁ לְךָ אָדָם, שֶׁעוֹשֶׂה תָּמִיד מִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אָכֵן יֵשׁ לוֹ טֶבַע רַע שֶׁטִּבְעוֹ לְהַטִּיל דֹּפִי עַל הַבְּרִיוֹת. אִישׁ כָּזֶה, כַּאֲשֶׁר יָבוֹא לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, יִרְאֶה שָׁם, שֶׁאֵין לוֹ מְאוּמָה, שֶׁכָּל הַגְּפָנִים וְהַנְּטִיעוֹת שֶׁנָּטַע בְּגַן עֵדֶן בְּמַעֲשָׂיו, נִתְכַּסּוּ פְּנֵיהֶם בְּקוֹצִים וּבַרְקָנִים, וְלֹא מִנְכָּר כְּלָל הַגְּפָנִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ ^* וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ אומְרִים בְּסוף תְּפִלָּתֵנוּ: "אֱלֹהי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע" וְאַחַר כָּךְ אָנוּ מְבַקְּשִׁים: "פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ", דְּאִי לָאו הָכִי אֵין הַתּוֹרָה נֶחְשֶׁבֶת לִכְלוּם: . כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (משלי כ"ד ל'): "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב". וְהַיְנוּ, שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מִינֵי אֲנָשִׁים: אֶחָד עָצֵל לְהַשִּׂיג לְנַפְשׁוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְזֶהוּ: "שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל" שֶׁלֹּא לָמַד אוֹ שָׁכַח עַל יְדֵי עַצְלָנוּתוֹ, וְהַשֵׁנִי "חֲסַר לֵב" שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֲבָל לִבּוֹ חֲסַר דְּאָגָה עֲלֵיהֶם שֶׁיִּתְקַיְּמוּ בְּיָדוֹ. וּמְפָרֵשׁ עַל הָרִאשׁוֹן (שם ל"א): "וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׁנִים" שֶׁתַּחַת נְטִיעוֹת יָפוֹת מִדִּבְרֵי תּוֹרָה גָּדְלוּ קוֹצִים וּבַרְקָנִים מִדְּבָרִים בְּטֵלִים, וְעַל הַשֵּׁנִי "כָּסּוּ פָנָיו חֲרלִּים" וְגוֹ'. וּבֵאוּרוֹ הוּא לְפִי עִנְיָנֵנוּ, שֶׁכָּל דִּבּוּר שֶׁל תּוֹרָה וּקְדֻשָּׁה שֶׁדִּבֵּר וְהָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתָן לַעֲלוֹת וְלַעֲשׂוֹת פְּרִי הִלּוּלִים קֹדֶשׁ לַה', נִתְכַּסָּה וְנִמְשְׁכָה עָלָיו מִלְּמַעְלָה רוּחַ הַטֻּמְאָה עַל יְדֵי דִּבּוּרָיו הָאֲסוּרִים.

וְאָמַר עוֹד לְבָאֵר רָעַת הֶעָצֵל בֵּאוּר צִיּוּרִי, מָה שֶׁיִּקְרֶה וְיִוָּלֵד לְעֵינֵינוּ יוֹם יוֹם (שם כד): עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב, וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגוֹ', וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי, רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר, מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת וְגוֹ', וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ וְגוֹ'.

אֶלָּא בְּהַגִּיעַ זְמַנָּהּ אוֹ בְּהִזְדַּמְּנָה לְפָנָיו אוֹ בַּעֲלוֹתָהּ בְּמַחְשַׁבְתּוֹ, יְמַהֵר יָחִישׁ מַעֲשֵׂהוּ לֶאֱחֹז בָּהּ וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ וְלֹא יַנִּיחַ זְמַן לִזְמַן שֶׁיִּתְרַבֶּה בֵּינְתַיִם. כִּי אֵין סַכָּנָה כְּסַכָּנָתוֹ, אֲשֶׁר הִנֵּה כָּל רֶגַע שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ, יוּכַל לְהִתְחַדֵּשׁ אֵיזֶה עִכּוּב לַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב.