מוסר על משלי כד:לא

כְּתִיב בְּמִשְׁלֵי (י"ג ז'): "יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל" וְגוֹ'. וְיָדוּעַ, שֶׁמִּשְׁלֵי הוּא תָּמִיד מְשָׁלִים, וְהַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁבְּעִנְיְנֵי הַמָּמוֹן רָגִיל הוּא לָאָדָם, שֶׁמִּתְעַשֵּׁר בַּעֲסָקָיו וְהוֹלֵךְ לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וּמִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁבָּא לְחֶשְׁבּוֹן צֶדֶקּ, יִמְצָא, שֶׁאֵין לוֹ מְאוּמָה, מִפְּנֵי שֶׁכְּנֶגֶד שֶׁהָיָה רֶוַח הַרְבֵּה בָּעֵסֶק, הָיוּ הֶזֵּקוֹת הַרְבֵּה, עַד שֶׁכְּשֶׁנַּעֲמִיד זֶה כְּנֶגֶד זֶה, יִרְאֶה, שֶׁלֹּא נִשְׁאָר מְאוּמָה בְּיָדוֹ. כָּךְ בְּעִנְיְנֵי הַנֶּצַח, יֵשׁ לְךָ אָדָם, שֶׁעוֹשֶׂה תָּמִיד מִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אָכֵן יֵשׁ לוֹ טֶבַע רַע שֶׁטִּבְעוֹ לְהַטִּיל דֹּפִי עַל הַבְּרִיוֹת. אִישׁ כָּזֶה, כַּאֲשֶׁר יָבוֹא לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, יִרְאֶה שָׁם, שֶׁאֵין לוֹ מְאוּמָה, שֶׁכָּל הַגְּפָנִים וְהַנְּטִיעוֹת שֶׁנָּטַע בְּגַן עֵדֶן בְּמַעֲשָׂיו, נִתְכַּסּוּ פְּנֵיהֶם בְּקוֹצִים וּבַרְקָנִים, וְלֹא מִנְכָּר כְּלָל הַגְּפָנִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ ^* וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ אומְרִים בְּסוף תְּפִלָּתֵנוּ: "אֱלֹהי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע" וְאַחַר כָּךְ אָנוּ מְבַקְּשִׁים: "פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ", דְּאִי לָאו הָכִי אֵין הַתּוֹרָה נֶחְשֶׁבֶת לִכְלוּם: . כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (משלי כ"ד ל'): "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב". וְהַיְנוּ, שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מִינֵי אֲנָשִׁים: אֶחָד עָצֵל לְהַשִּׂיג לְנַפְשׁוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְזֶהוּ: "שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל" שֶׁלֹּא לָמַד אוֹ שָׁכַח עַל יְדֵי עַצְלָנוּתוֹ, וְהַשֵׁנִי "חֲסַר לֵב" שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֲבָל לִבּוֹ חֲסַר דְּאָגָה עֲלֵיהֶם שֶׁיִּתְקַיְּמוּ בְּיָדוֹ. וּמְפָרֵשׁ עַל הָרִאשׁוֹן (שם ל"א): "וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׁנִים" שֶׁתַּחַת נְטִיעוֹת יָפוֹת מִדִּבְרֵי תּוֹרָה גָּדְלוּ קוֹצִים וּבַרְקָנִים מִדְּבָרִים בְּטֵלִים, וְעַל הַשֵּׁנִי "כָּסּוּ פָנָיו חֲרלִּים" וְגוֹ'. וּבֵאוּרוֹ הוּא לְפִי עִנְיָנֵנוּ, שֶׁכָּל דִּבּוּר שֶׁל תּוֹרָה וּקְדֻשָּׁה שֶׁדִּבֵּר וְהָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתָן לַעֲלוֹת וְלַעֲשׂוֹת פְּרִי הִלּוּלִים קֹדֶשׁ לַה', נִתְכַּסָּה וְנִמְשְׁכָה עָלָיו מִלְּמַעְלָה רוּחַ הַטֻּמְאָה עַל יְדֵי דִּבּוּרָיו הָאֲסוּרִים.

וְסִיֵּם הַכָּתוּב (משלי כ"ד ל"א): "וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֶרָסָה", וּבֵאוּרוֹ שֶׁבְּהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן, אַף גָּדֵר שֶׁל אֲבָנִים הֶחָזָק נֶהֱרַס, וְנַעֲשָׂה הַכֶּרֶם לְמִדְרַס רַגְלַיִם לְכָל עוֹבֵר וָשָׁב וְאֵין שָׁוֶה מְאוּמָה. וְכֵן הוּא הָאָדָם, אֲשֶׁר לֹא יַבִּיט לְמוֹצַא שְׂפָתָיו, וְהֵם כְּהֶפְקֵר אֶצְלוֹ: כָּל הַגְּדָרִים הַחֲזָקַים שֶׁהָיָה לוֹ מִתְּחִלָּה עַל הַנְהָגָתוֹ כֻּלָּם יִהְיוּ נֵהֱרָסִים. וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָאִישׁ הַנִּלְבָּב, כְּשֶׁרוֹצֶה לְתַקֵּן מַעֲשָׂיו, תְּחִלַּת הַכֹּל לַעֲשׂוֹת גָּדֵר לְכַרְמוֹ, דְּהַיְנוּ לִשְׁמֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ בִּשֶׁמִירָה יְתֵרָה, שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְדַאֲבָה עוֹד.

הַחֲמִישִׁית – בְּאִחוּר תִּקּוּן הַנֶּפֶשׁ הַיֵּצֶר הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר. וְיִקְשֶׁה עָלָיו לְתַקֵּן נַפְשׁוֹ אַחַר כֵּן. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כ"ד:ל"א) וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים וְג'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כַּאֲשֶׁר הַיֵּצֶר קָשׁוּר בַּעֲבֵרָה יִדְמֶה כְּעִנְיַן הַמִּינוּת וְלֹא תַּשִּׂיג יָדוֹ לְטַהֲרָתוֹ. וְאָמְרוּ בַּמּוּסָרִים, הַהֶרְגֵּל עַל כָּל דָּבָר שִׁלְטוֹן.