Musar על משלי כה:א

גם יחשוב, כי אין רע יורד מלמעלה, אלא כל מה דעביד קודשא בריך הוא לטב עביד (ברכות ס, ב) למרק עונותיו למען הטיב לו באחריתו, כי אין יסורין בלא עון (שבת נה, א). וגרסינן בספרי (עי' ספרי ואתחנן ז) תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר כל זמן שאדם שרוי בשלוה אין מתכפרין לו מעונותיו כלום, וע"י יסורין הוא מתרצה לפני המקום, שנאמר (משלי ג, יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח. גם היסורין סיבה לאדם להתעורר בתשובה כמו שאיתא בפרק קמא דברכות (ה, א) אמר רבא ואיתימא רב חסדא, אם רואה אדם יסורין באים עליו יפשפש במעשיו כו'. ובפרק חלק (סנהדרין קא, א) אמר ר' עקיבא חביבין יסורין, כתיב (מל"ב כא, א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, וחמשים וחמש שנים מלך בירושלים. וכתיב (שם ב) ויעש הרע בעיני ה'. ואומר (משלי כה, א) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו וגו', וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם למד תורה ולבנו לא היה לומד. אלא לומר לך, כל עמל שעמל בו וכל טורח שטרח בו לא העלהו למוטב אלא יסורין, שנאמר (דה"ב לג, י-יג) וידבר ה' על מנשה אל עמו ולא הקשיבו. ויבא ה' עליהם שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחשתים ויוליכוהו בבלה. וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויכנע מאוד מפני אלהי אבותיו. [ויתפלל אליו] ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו ירושלים למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלהים. מאי עבדי ליה כו', עיין שם. הרי לך שהיסורין מביאין לידי תשובה:

וגרסי' בפסיקתא אמ' ר' יצחק, אדם נכשל בעבירה והוא מתחייב עליה מיתה בידי שמים, מת שורו, אבדה תרנגולתו, נשברה צלוחיתו, נכשל באצבעו, מקצת הנפש ככל הנפש. וגרסי' בספרי ר' אליעזר אומר, כל זמן שאדם שרוי בשלוה אין מתכפר לו מעונותיו כלום, ועל ידי הייסורין הוא מתרצה למקום, שנא' (משלי ג, יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכו'. ר' חגי בשם ר' יצחק, נוראות בצדק תעננו אלהי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים, נוראות שאתה עתיד לעשות עמנו לעתיד לבא, בשביל ייסורין שאתה מביא עלינו בעולם הזה. אמ' דוד לפני הב"ה, רבונו של עולם, תודיעני אורח חיים. ר' יודן ור' עזריה. ר' יודן, אמ' לו הב"ה, דוד, אם חיים אתה מבקש צפה ליראה, שנא' (משלי י, כז) יראת ה' תוסיף ימים. ור' עזריה אומר, צפה לייסורין, דכתי' (משלי ו, כג) ודרך חיים תוכחות מוסר. וגרסי' בפרק חלק אמ' רבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנן, כשחלה ר' אלעזר נכנסו תלמידיו לבקרו. אמ' להם, חמה עזה באה לעולם. התחילו הם בוכים ור' עקיבא מצחק. אמ' לו, מפני מה אנו בוכים ואתה מצחק. אמ' להם, מפני מה אתם בוכים. אמרו, איפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה. אמ' להם, לכך אני מצחק, שכל זמן שאני רואה את ר' שאין יינו מחמיץ ופשתנו אינו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשינו מדביש, אמרתי שמא חס ושלום קבל ר' עולמו, עכשיו שאני רואה אותו בצער אני שמח. אמ' לו, עקיבא, חיסרתי מן התורה כלום. אמ' לו, למדתנו רבינו שאין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ותניא אין ייסורין בלא עון ולא מיתה בלי עון. אמ' ר' עקיבא, חביבין ייסורין. אמ' להם, סמכוני ואשמע דברי עקיבא תלמידי שאמר, חביבין ייסורין. אמ' לו, עקיבא, זו מנא לך. אמ' לו, ר' מקרא אני דורש. בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, וכתי' (שופטים ג, ז) ויעש הרע בעיני ה', וכתיב (משלי כה, א) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה. וכי חזקיה לכל העולם כלו למד תורה ולבנו לא למד תורה. אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא החזירו למוטב אלא ייסורין, שנא' (דברי הימים ב לג, י) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו, ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור, ויביאו אותו בבלה, וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויכנע מאד מפני ה' אלהי אבותיו, ויתפלל אל ה' ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלהים.