מוסר על משלי כה:ח

שִׂנְאַת הָרַבָּנוּת וּבְרִיחַת הַכָּבוֹד, מִשְׁנָה עֲרוּכָה הִיא (אבות א:י): אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאָמְרוּ עוֹד: הַגַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ, וְאָמְרוּ (כעין זה עירובין י"ג ב): כָּל הָרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד, הַכָּבוֹד בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, וְאָמְרוּ עוֹד (פסיקתא רבתי): אַל תֵּצֵא לָרִב מַהֵר, (משלי כח:ח) לְעוֹלָם אַל תְּהִי רָץ אַחַר הַשְּׂרָרָה לָמָּה פֶּן מַה תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ, לְמָחָר בָּאִים וְשׁוֹאֲלִים לְךָ שְׁאֵלוֹת מָה אַתָּה מְשִׁיבָם.

ומדברי קבלה ומדברי סופרים. פרק קמא דנדרים (עי' תנחומא במדבר כב) תני ר' חייא, כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו, שנאמר (משלי כב, כב) אל תגזול דל כי דל הוא. אל תצא לריב מהר (משלי כה, ח). אל תען כסיל באולתו (משלי כו, כד). אסור להפסיק דברי תורה במילי דעלמא (ע"ז ג, ב), דכתיב (איוב ל, ד) הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמה לחמם, פירוש, מלוח, מדברי תורה שנתנה בלוחות. אין משיחין בסעודה מפני הסכנה שמא יקדים קנה לוושט (תענית ה, ב). אין משיחין בבית הכסא מפני הסכנה דשדים דשכיחי התם, וצריך צניעות ושתיקה להנצל (ברכות סב, א). המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו, ואומר מה נאה ניר זה מה נאה אילן זה, הרי זה מתחייב בנפשו (אבות ג, ז). אין מפסיקין בין גאל ישראל לתפלה (ברכות ט, ב), וכן בין תפילין של יד לתפילין של ראש (מנחות לו, א) אפילו לענות קדיש או קדושה. להתפלל בלחש (ברכות לא, א), שלא ישמע חבירו. אל תהי בז לכל אדם (אבות ד, ג) לא גדול ולא קטן, לא גוי ולא ישראל, אלא יהא בעיניך כלסטים להשמר ממנו ומכבדו כרבן גמליאל. אל תרבה שיחה עם האשה, באשתו אמרו, ק"ו באשת חבירו (שם א, ה), באשת ו שהיא טהורה, ק"ו נידה, וק"ו באשת חבירו. אל יפתח אדם פיו לשטן (ברכות יט, א), כדכתיב (ישעיה א, ט) כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו, מיד כתיב (שם) שמעו דבר ה' קציני סדום. ויהוא בן נמשי אמר דרך מראה שהוא יעבוד עבודת כוכבים, לסוף עבדה:

במדרש משלי (עי' פס"ר כב, ו) פסוק נואף אשה חסר לב (משלי ו, לב), כל המקבל עליו שררה בשביל להנות ממנה, אינו אלא כנואף הזה שהוא נהנה מגופה של אשה כו'. ר' מנחם בר יעקב מייתי לה מן הדא (שם כה, ח) אל תצא לריב מהר, לרב כתיב, לעולם אל תהי רץ אחר השררה. למה כן, מה תעשה באחריתך בהכלים אותך רעך, למחר באים ושואלים לך שאלות מה אתה משיבם. ר' זעירא מייתי לה מן הדא, (שמות כ, ז) לא תשא, אם בשבועת שוא הכתוב מדבר, הרי כבר אמור (ויקרא יט, יב) ולא תשבעו בשמי לשקר, ומה תלמוד לומר לא תשא. שלא תקבל עליך שררה, ואין אתה ראוי לשררה. א"ר אבהו אני נקראתי קדוש, ואתה נקראת קדוש, הא אם אין בך כל המדות שיש בי לא תקבל עליך שררה, עד כאן לשונם: