מוסר על משלי כה:כג

וְדַע כִּי כַּאֲשֶׁר יוֹדֶה הַשּׁוֹמֵעַ עַל לָשׁוֹן הָרַע. אַחַת דָּתוֹ וּמְנָת מִדָּיו [מליצת הכתוב (בירמיה י"ג:כ"ה) גורלך ומנת מדיך] עִם הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע. כִּי יֹאמְרוּ אָמוֹר. הִנֵּה קִבְּלוּ הַשּׁוֹמְעִים אֶת הַדָּבָר. וְאוֹת הוּא כִּי הִנֵּה אֱמֶת הִנֵּה נָכוֹן. גַּם אִם הִטָּה אֹזֶן הַשּׁוֹמֵעַ וְהֶרְאָה אֶת נַפְשׁוֹ כְּמַקְשִׁיב קֶשֶׁב וּמַאֲמִין לַדְּבָרִים [ההם] בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם. גַּם זֶה עוֹזֵר לְרָעָה. וְגוֹרֵם קָלוֹן לַחֲבֵרוֹ. וּמְחַזֵּק יְדֵי הַמֵּבִיא אֶת דִּבָּתוֹ רָעָה אֶל הַבְּרִיּוֹת. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ"ה:כ"ג) רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר. פֵּרוּשׁוֹ – כַּאֲשֶׁר רוּחַ צָפוֹן תְּפַזֵּר הֶעָבִים וְתִמְנַע הַגֶּשֶׁם, כֵּן פָּנִים נִזְעָמִים יִמְנְעוּ לָשׁוֹן הָרַע. כִּי בִּרְאוֹת הַמַּגִּיד אֶת פְּנֵי הַשּׁוֹמֵעַ וְהִנָּם זוֹעֲפִים. יֶחְדַּל קוֹל הֲמוֹן גֶּשֶׁם דְּבָרָיו. אֲבָל אִם יִרְאֶה כִּי הַשּׁוֹמֵעַ יִשְׁמַע לוֹ. יִשְׁתֶּה כְּמַיִם עַוְלָה. וְלֹא יַחֲשֹׂךְ פִּיו מִשְּׁקָרָיו. וְהָיָה כָזֶה יוֹם מָחָר. כִּי יִשְׁנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ לְסַפֵּר תָּמִיד לְשׁוֹן שֶׁקֶר. וְשָׁב לְשׁוֹנוֹ אַחַר גֶּשֶׁם כְּזָבָיו. תְּחוֹלֵל מִלְּשׁוֹן חָלִילָה. וְכֵן (במדבר ל':ג') לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, לֹא יִבְטַל. וְכֵן (בראשית ד':כ"ו) אָז הוּחַל לִקְרֹא. אָז נִמְנָע.

ובשעה שהגשמים יורדין בעתן, הב"ה משמח את לב בריותיו, ישראל וגויים, ואדם ובהמה, וכל עצי השדה. גוי אחד שאל את ר' יהושע בן קרחה ואמ' ליה, הרי בשעה שיש לנו מועדות ואנו שמחים אין לכם מועדות ואין אתם שמחים, ובשעה שיש לכם מועדות ואתם שמחים אין לנו מועדות ואין אנו שמחים, אימתי אנו ואתם שמחים, אמ' לו, למחר, בירידת הגשמים, שנאמר (תהלים סה, יד) לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו, מה כתי' בתריה, הריעו לה' כל הארץ, ר"ל כל הארץ, ישראל וגויים. א"ר מעשה היה בצידן, שצדו דג אחד, ושיערוהו שלש מאות ליטרין, ושקלוהו ולא מצאו בו כי אם מאתים. וכיון שירדו גשמים, צדו דג אחר, ושיערוהו במאתים ליטרין, ומצאוהו שלש מאות. ולא עוד אלא שמשא ומתן מתברך, שנא' (תהלים סה, יב) עטרת שנת טובתך, כל מיני טובה נמצאת. למד שבזמן שהגשמים יורדין בעונתן, הוא עת רצון, והב"ה מרחם על בריותיו ומוריד להם גשמי רצון בעתן, ובזמן שהגשמים חסרין בעונתן, הוא עת זעם, והב"ה יושב על כסא דין. ואין הגשמים נעצרין אלא בעונותיהן של ישראל. כדגרסי' בפ"ק דמ' תענית. א"ר תנחום בריה דר' חייא איש כפר עכו, אין הגשמים נעצרין אלא בעונותיהן של ישראל, אם נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה, דכתי' (איוב כד, יט) ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו, וכתי' (דברים יא, יז) ועצר את השמים ולא יהיה מטר ואבדתם מהרה. ואמ' רב חסדא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תרומה ומעשרות, שנא' (איוב כד, יט) ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו. מאי משמע, תאנא דבי ר' ישמעאל, דברים שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם, שהם תרומה ומעשרות, יגזלו, מכם מימי שלג בימות הגשמים. א"ר שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי אין הגשמים נעצרין אלא בעון לשון הרע, שנא' (משלי כה, כג) רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר. אמ' רב סלאן אמ' רב המנונא, אין הגשמים נעצרין אלא בשביל עזי פנים, שנא' (ירמיהו ג, ג) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם. אמ' רב קטינא אין הגשמים נעצרין אלא בענין ביטול תורה, שנא' (קהלת י, יח) בעצלתים ימך המקרה, וכתי' (ויקרא כז, ח) ואם מך הוא מערכך, ואין מקרה אלא הב"ה, שנא' (תהלים קד, ג) המקרה במים עליותיו, פי' בשביל עצלות שהיתה בישראל, שלא עסקו בתורה, נעשה שונאו של הב"ה מך מלהוריד גשמים. וגרסי' במ' תעניות ירושלמי בפרק סדר תעניות, בעון ד' דברים הגשמים נעצרין, בעון ע"ז ומגלי עריות ושופכי דמים ופוסקין צדקה ברבין ואינן נותנין. בעון ע"ז מנין, שנאמר (דברים יא, טז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם, מה כתי' בתריה, וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר. בעון שופכי דמים מנין, שנא' (במדבר לה, לג) כי הדם הוא יחניף את הארץ, יחין אף על הארץ. ובעון מגלי עריות מנין, דכתי' (ירמיהו ג, ב) ותחניפי ארץ בזנותך וברעתך, מהו עונשו, וימנעו רביבים ומלקוש לא היה. בעון פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין מנין, שנא' (משלי כה, יד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר, בעון איש מתהלל במתת שקר העבין עולין והרוח מנשבת ואין הגשמים באין, כשם שהוא מראה בעצמו אותות שהוא נותן צדקה ואינו נותן, כך הב"ה מראה בעולם אותות שהוא נותן גשמים, שהן הרוח והעבים, ואין הגשמים יורדין.

אוי להן למספרי לשון הרע, שהן מביאין שלש פורעניות לעולם, ואלו הן מחלוקת ועבודה זרה וגלות. שבשביל מספרי לשון הרע בא מחלוקת לעולם, ועל ידי המחלוקת בא הגלות, ועל ידי הגלות באין בתוך האוניות ומתערבין ביניהן ולומדין מעשיהן ועובדין עבודה זרה. ואמרו חז"ל אילמלא לא קיבל דוד לשון הרע, לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא עבדו ישראל עבודה זרה, ולא גלינו מארצינו. תדע שכן שעל ידי לשון הרע שהוציא יוסף על אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים, ולא עוד אלא שבשביל מספרי לשון הרע הגשמים נעצרין, שנאמר (משלי כה, כג) רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר. ואמרו חז"ל כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות כנגד שלש עבירות עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. עבודה זרה דכתיב (שמות לב, לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדלה, גילוי עריות דכתיב (בראשית לט, ט) ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת, ושפיכות דמים דכתיב (בראשית ד, יג) גדול עוני מנשוא. ואילו בלשון הרע כתיב (תהלים יב, ד) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדלות, שהיא שקולה כשלשתן.