מוסר על משלי כה:כו

אַךְ מַה שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְחִיק בְּמִדָּה זֹאת: שֶׁלֹּא יְהֵא עָנָיו וְנִכְנָע לִפְנֵי הָרְשָׁעִים. וְעַל זֶה אָמַר הַכָּתוּב (משלי כה כו): ״מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת, צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע״. וְאִם יֵשׁ יְכֹלֶת בְּיָדוֹ, יִקּוֹם מִן הָרְשָׁעִים לִכְבוֹד הַשֵּׁם, וִיחַזֵּק תּוֹכַחְתּוֹ נֶגְדָּם, וְיַעֲמֹד עֲלֵיהֶם כַּאֲרִי נוֹהֵם לְהַצִּיל הַנִּגְזָל מִיָּד הַגּוֹזֵל. וְיוֹרֶה בְּנֵי אָדָם עֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיוֹכִיחֵם בְּכָל כּוֹחוֹ כְּפִי חָכְמָתוֹ: בַּתְּחִלָּה בְּנַחַת, וְאִם לֹא יוֹעִיל יַכְלִימֵם. וִיצַוֶּה עַל הַטּוֹב וְיַזְהִיר מִן הָרַע, בְּפִיו וּבִלְשׁוֹנוֹ כְּפִי חָכְמָתוֹ. וִימַהֵר לָקַחַת דִּינֵי אֱלֹהִים מִמִּי שֶׁחַיָּב בָּהֶם, וְלֹא יִכָּנַע וְלֹא יֻשְׁפַּל בָּזֶה.

עוֹד אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם – (משלי כ"ה:כ"ו-כ"ז) מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע. אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד. כִּי כַּאֲשֶׁר יִרְפֹּשׂ הָאָדָם אֶת הַמַּעְיָן בְּרַגְלָיו, יִדְלַח מֵימָיו לְפִי שָׁעָה. אַחֲרֵי כֵן יִשְׁקְטוּ הַמַּיִם וְיִהְיוּ צְלוּלִים כְּבָרִאשׁוֹנָה. כֵּן הַצַּדִּיק כַּאֲשֶׁר הוּא מָט לִפְנֵי רָשָׁע לֹא תֻּשְׁפַּל מַעֲלָתוֹ וְלֹא תִּמְעַט בַּעֲבוּר זֹאת, וְאִם הוּא עָכוּר לְפִי שָׁעָה – שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וְיָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ וּכְבוֹדוֹ. אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב. אֲבָל הַרְבּוֹת הַחֵקֶר בִּכְבוֹד צַדִּיקִים כְּבוֹד הַחוֹקֵר. כִּי נִזְכַּר הַצַּדִּיק בַּפָּסוּק שֶׁלְּמַעְלָה. וּמִלַּת הַרְבּוֹת נִמְשֶׁכֶת לְחֵקֶר כְּבוֹדָם, כַּמִּשְׁפָּט בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים. וְהַמִּכְשׁוֹלִים הַנִּמְצָאִים בִּכְבוֹד הָרְשָׁעִים רַבִּים וִידוּעִים. כִּי יֵשׁ בִּכְבוֹדָם חִלּוּל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה. וְהוּא עָוֹן הַמְּכַלֶּה מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר.

עוֹד אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם – (משלי כ"ה:כ"ו-כ"ז) מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע. אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד. כִּי כַּאֲשֶׁר יִרְפֹּשׂ הָאָדָם אֶת הַמַּעְיָן בְּרַגְלָיו, יִדְלַח מֵימָיו לְפִי שָׁעָה. אַחֲרֵי כֵן יִשְׁקְטוּ הַמַּיִם וְיִהְיוּ צְלוּלִים כְּבָרִאשׁוֹנָה. כֵּן הַצַּדִּיק כַּאֲשֶׁר הוּא מָט לִפְנֵי רָשָׁע לֹא תֻּשְׁפַּל מַעֲלָתוֹ וְלֹא תִּמְעַט בַּעֲבוּר זֹאת, וְאִם הוּא עָכוּר לְפִי שָׁעָה – שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וְיָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ וּכְבוֹדוֹ. אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב. אֲבָל הַרְבּוֹת הַחֵקֶר בִּכְבוֹד צַדִּיקִים כְּבוֹד הַחוֹקֵר. כִּי נִזְכַּר הַצַּדִּיק בַּפָּסוּק שֶׁלְּמַעְלָה. וּמִלַּת הַרְבּוֹת נִמְשֶׁכֶת לְחֵקֶר כְּבוֹדָם, כַּמִּשְׁפָּט בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים. וְהַמִּכְשׁוֹלִים הַנִּמְצָאִים בִּכְבוֹד הָרְשָׁעִים רַבִּים וִידוּעִים. כִּי יֵשׁ בִּכְבוֹדָם חִלּוּל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה. וְהוּא עָוֹן הַמְּכַלֶּה מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר.