מוסר על משלי כח:ו

הָעִקָּר הַחֲמִישִׁי – הַדְּאָגָה: כִּי יִדְאַג וְיִפְחַד מֵעֹנֶשׁ עֲוֹנֹתָיו. כִּי יֵשׁ עֲוֹנוֹת שֶׁהַתְּשׁוּבָה תּוֹלָה כַּפָּרָתָן וְיִסּוּרִין מְמָרְקִין. כמ"ש (תהלים לח, יט) כִּי עֲוֹנִי אַגִּיד אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי. וְעִנְיַן הַיָּגוֹן עַל שֶׁעָבַר. וְעִנְיַן הַדְּאָגָה עַל הֶעָתִיד. וְעוֹד שֵׁנִית יִדְאַג. אוּלַי הוּא מְקַצֵּר בְּחוֹבַת הַתְּשׁוּבָה בְּצַעַר וּבִמְרִירוּת וּבְצוֹם וּבִבְכִי. וְגַם כִּי הִרְבָּה צַעַר וְהִרְבָּה בֶּכֶה יִזְחַל וְיִירָא אוּלַי לְעֻמַּת זֶה הִרְבָּה אַשְׁמָה. וְלֹא הִשְׁלִים חֻקּוֹ אֶת כָּל עֻנּוֹתוֹ וַאֲשֶׁר יִבְכֶּה בַּצּוֹם נַפְשׁוֹ. וּמִי שֶׁהִתְבּוֹנֵן בְּגֹדֶל עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא עַל יְצוּרָיו וְכִי אֵין קֵץ לְרָעַת הַמַּמְרֶה אֶת פִּיו. כָּל אֲשֶׁר יוֹסִיף בָּעֲבוֹדָה וּבְדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה. הֲלֹא מִצְעָר הִיא. וְהִנָּהּ לִמְעַט בְּעֵינָיו. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי יד, טז) חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע, וּבֵאוּרוֹ הֶחָכָם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא סָר מֵרַע בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹּחוֹ. יִירָא וְיִזְחַל. אוּלַי לֹא כִּלָּה חֻקּוֹ. וְלֹא נִזְהַר כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת. וְכָמוֹהוּ (משלי כח, ו) מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם וְהוּא עָשִׁיר. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָשִׁיר. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּילַמְּדֵנוּ אַל תְּפָרֵשׁ חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע אֶלָּא חָכָם סָר מֵרָע וְיָרֵא. וְסוֹף הַפָּסוּק מוֹכִיחַ עָלָיו (שם) וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ. אָמַר עַל מִדּוֹת הַכְּסִיל שֶׁהוּא בְּהֵפֶךְ מִמִּדַּת הֶחָכָם כִּי הַכְּסִיל מִתְעַבֵּר וְעִם כָּל זֹאת בּוֹטֵחַ שֶׁלֹּא יִקְרֵהוּ עָוֹן וָנֶזֶק. וּבַעַל הַכַּעַס עָלוּל לַפְּשָׁעִים וּמֻפְקָר לַנְּזָקִים. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כט, כב) וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע. וְנֶאֱמַר (משלי כה, כח) עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ.