מוסר על משלי כח:ח

שִׂנְאַת הָרַבָּנוּת וּבְרִיחַת הַכָּבוֹד, מִשְׁנָה עֲרוּכָה הִיא (אבות א:י): אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאָמְרוּ עוֹד: הַגַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ, וְאָמְרוּ (כעין זה עירובין י"ג ב): כָּל הָרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד, הַכָּבוֹד בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, וְאָמְרוּ עוֹד (פסיקתא רבתי): אַל תֵּצֵא לָרִב מַהֵר, (משלי כח:ח) לְעוֹלָם אַל תְּהִי רָץ אַחַר הַשְּׂרָרָה לָמָּה פֶּן מַה תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ, לְמָחָר בָּאִים וְשׁוֹאֲלִים לְךָ שְׁאֵלוֹת מָה אַתָּה מְשִׁיבָם.

וְהִנֵּה בְּרֹאשׁ כָּל הַמַּפְסִידִים הוּא הַסִּכְלוּת וּמִעוּט הַיְּדִיעָה הָאֲמִתִּית, כִּי תִרְאֶה שֶׁאֵין הַגַּאֲוָה מְצוּיָה יוֹתֵר אֶלָּא בְּמִי שֶׁסָּכָל יוֹתֵר.

וְרַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אָמְרוּ (סנהדרין כ"ד א): סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ עֲנִיּוּת הַתּוֹרָה. וְכֵן אָמְרוּ (זהר בלק): סִימָן דְּלָא יָדַע כְּלוּם שַׁבּוֹחֵי. וְאָמְרוּ עוֹד (ב"מ פה ב): אִסְתֵּרָא בְּלָגִינָא קִישׁ קִישׁ קָרְיָא. עוֹד אָמְרוּ (ב"ר טז:ג): שָׁאֲלוּ לְאִילָנֵי סְרָק מִפְּנֵי מָה קוֹלְכֶם נִשְׁמָע? אָמְרוּ הַלְוַאי יִהְיֶה קוֹלֵנוּ נִשְׁמָע וְנִזָּכֵר.