פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע ׀ וְכִחַשְׁתִּי֮ וְאָמַ֗רְתִּי מִ֥י יְה֫וָ֥ה וּפֶֽן־אִוָּרֵ֥שׁ וְגָנַ֑בְתִּי וְ֝תָפַ֗שְׂתִּי שֵׁ֣ם אֱלֹהָֽי׃ (פ)
מסילת ישרים
וְנִמְצָא שֶׁהוּא מוּשָׂם בֶּאֱמֶת בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה, כִּי כָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם בֵּין לְטוֹב בֵּין לְרַע הִנֵּה הֵם נִסְיוֹנוֹת לָאָדָם, הָעֹנִי מִצַּד אֶחָד וְהָעֹשֶׁר מִצַּד אֶחָד כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה (משלי ל): פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה', וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְכוּ'. הַשַּׁלְוָה מִצַּד אֶחָד וְהַיִּסּוּרִין מִצַּד אֶחָד, עַד שֶׁנִּמְצֵאת הַמִּלְחָמָה אֵלָיו פָּנִים וְאָחוֹר.
שערי תשובה
הָעִקָּר הַתְּשִׁיעִי – שְׁבִירַת הַתַּאֲוָה הַגַּשְׁמִית: יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ כִּי הַתַּאֲוָה עוֹלְלָה לְנַפְשׁוֹ לַחֲטֹא וְלִמְשׁוֹךְ הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא. וְיַעֲשֶׂה נֶדֶר לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה. יִפְרֹשׁ מִן הַתַּעֲנוּגִים. וְלֹא יִמָּשֵׁךְ אַחַר תַּאֲוָתוֹ גַּם בַּדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים. וְיִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי הַפְּרִישׁוּת. וְלֹא יֹאכַל רַק לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וְקִיּוּם גּוּפוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י"ג:כ"ה) צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ. וְאַל יִגַּשׁ אֶל אִשָּׁה רַק לְקַיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. אוֹ לְמִצְוַת עוֹנָה. כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּאֲוָה. נִמְשָׁךְ אַחֲרֵי תּוֹלְדוֹת הַחֹמֶר. וְיִרְחַק מִדֶּרֶךְ הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת. וְאָז יִתְגַּבֵּר יִצְרוֹ עָלָיו. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל"ב:ט"ו) וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט. וְנֶאֱמַר (דברים ל"ב:ח') פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וְגוֹ' וְרָם לְבָבֶךָ. וְנֶאֱמַר (משלי ל':ט') פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי. וְאָמְרוּ זַ"ל אֵבֶר קָטָן יֵשׁ בָּאָדָם. מַשְׁבִּיעוֹ רָעֵב מַרְעִיבוֹ שָׂבֵעַ.
שני לוחות הברית
גם ישבור התאוה, ישיב אל לבו כי התאוה עוללה לנפשו לחטוא ולמשוך העון בחבלי השוא, ויעשה גדר לשמור את דרך התשובה, יפרוש מהתענוגים ולא ימשך אחר תאותו גם בדברים המותרים, ויתנהג בדרכי הפרישות ולא יאכל רק לשובע נפשו וקיום גופו, כענין שנאמר (משלי יג, כה) צדיק אוכל לשובע נפשו. ואל יגש אל אשה רק לקיים מצות פריה ורביה או למצות עונה, כי כל זמן שהאדם הולך אחרי התאוה נמשך אחרי תולדות החומר וירחק מדרך הנפש המשכלת. וגם יתגבר יצרו עליו, כענין שנאמר (דברים לב, טו) וישמן ישורון ויבעט. ונאמר (ח, יב) פן תאכל ושבעת ורם לבבך. ונאמר (משלי ל, ט) פן אשבע וכחשתי, ואמרו רז"ל (סוכה נב, ב) אבר קטן יש בו באדם, משביעו רעב, מרעיבו שבע: