מוסר על משלי ל:כג

ומפני שכל אחד ואחד מישראל הוא חייב שיחזק לבו בהבטחת הנביאים ושתהיה תקותו חזקה בהקב"ה ובדברי נביאיו ולכך הזכיר דוד בכאן (תהלים קל) קויתי ה' קותה נפשי וגו' כי ראה דוד ברוח הקדש ענין הגלות הארוך הזה נתנבא עליו לעתיד לבא בלשון תקוה ותוחלת וכפל הלשון לחוזק התקוה, והאמור בהבטחת הגאולה כי בזמן שיהיו ישראל מתיאשים ממנה תבא ויהיה להם פקידה אחר היאוש, וזהו מאמר הנביא הביטו אל צור חוצבתם וגו' הביטו אל אברהם אביכם וגו' כי נחם ה' ציון וגו', סמך נחמת ציון לענין אברהם ושרה שנפקדו אחרי היאוש ולא היו האומות מאמינים שיהיה להם בן, כן ענין הגאולה כל האומות אומרין שאין לישראל תקוה, ושלא להתיאש הזכיר דוד בכתוב שאחריו נפשי לה' משומרים לבקר ביאור הכתוב אע"פ שאני בגלות איני מחליף אמונתי ותורתי אלא לה' כענין שכתוב זה יאמר לה' אני והזכיר נפשי לה' ולא אמר אני לה' להורות שאף אם היו נוטלים נפשי איני מודה אלא לשם זהו נפשי לה' ואני מאותן שמיחלים זמן הגאולה וממתינין חוזרין וממתינין זהו שכפל לשון שומרים, והבקר הזה הוא בקר הגאולה, וכן מצינו ישעיה ע"ה שהמשיל הגאולה לבקר שנא' (שם כא) משא דומה אלי קורא משעיר וגו', אמר שומר אתא בוקר וגם לילה וגו', כנה מלכות ארם בלשון דומה לפי שישראל שרויין בגלות בינם ואין גולה את אזנם קיצם וזמנם, וקרא הכתיב לצור שהוא ארם דומה, ואפשר לומר שקראה דומה מפני שכל הגליות שגלו ישראל נתגלה הקץ שלהן והיו יודעים זמן כל אחד ואחד אבל הגלות הזה של ארם אין מי שמגלה זה הקץ, ועוד נקרא דומה לטעם אחר לפי שארבע מלכיות נמשלים לארבע חיות וכל הנביאים יחדיו מזכירין כל החיות בשמם חוץ מן החיה הרביעית שלא יזכירוה בשמה לעולם כי כן עשה דניאל הזכיר כל חיה וחיה חוץ מזו שאמר (דניאל ז) וארו חיוא רביעאה דחילא ואימתני תקיפא יתירא ושנוי די פרזל לה רברבן אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה האריך בסיפור תקפה וממשלתה ולא מצינו מי שיזכיר אותה בפירוש כי אם אסף שאמר (תהלים ע) יכרסמנה חזיר מיער. והעי"ן התלויה כי כן הם עובדי הטלה וגילה לנו בכתוב הזה על שם החיה בפירושו על עבודתה ועל בית ממשלתה שהוא ארם ברמז (ישעיה כא) אלי קורא משעיר. אומר הנביא אלי קורא ישראל מדחקו של שעיר מגלות שעיר שדומה ללילה ושואלים אותי שומר מה מלילה מה יהא בסוף הלילה בסוף גלות ארם שדומה ללילה כמו הצופה הזה שעומד על משמרתו והוא שומר והבריות שואלים אותו כמה חלקים עברו מן הלילה וכמה משמרות עתידות לבא מן הלילה או אם הוא קרוב ליום. כך היו שואלים לנביא אתה שומר, כאמרו (חבקוק ב) על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצפה ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי, אמור לנו מה השיבך הקב"ה על מלכות ארם זהו שאמר מה מלילה ואחר כך אמר שומר מה מליל הקב"ה נקרא שומר ישראל שנא' הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וביאור הכתוב שומר ישראל מה מליל על פורענות ארם עד מתי נמשך הודיענו מתי קצו, והנביא משיבם אתא בקר על שאתם שואלים אותי מדת הלילה כמה משמרות עברו, קרוב הוא לפני הבקר, כלו' קרובה הישועה לבא אתא בקר כבר עבר גלות בבל שדומה ליום ועל שלא עמד אלא שבעים כנהו ליום וגם לילה גם גלות ארם שדומה ללילה כבר עברו שניהם ומי מעכב שאין אנו נגאלים אין שום דבר מעכב אלא תשובה, אם תבעיון בעיו כלומר אם אתם מבקשים להגאל בקשו רחמים לפניו ושובו מן הגליות ובאו לירושלים, למדנו הכתוב בכאן שהגאולה תלויה בתשובה, וכן דרשו ז"ל (יומא פ"א דף פו) בזכות התשובה עתידין ישראל להגאל שנא' (ישעיה נט) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב בזכות שבי פשע ביעקב, והנה אנו רואים כי הבטיחנו משה ע"ה בתשובה לסבת הגאולה והוא אמרו (דברים ל) ואתה תשוב ושמעת בקול ה' והכתוב הזה הבטחה לומר שעתידין לשוב בתשובה וכן אמר (שם) ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו וגו'. וכיון שהבטיחנו שנשוב בתשובה הבטיחנו אחרי כן שיגדיל מעלתנו יותר וכל הזמנים שעברו והוא שאמר (שם) והטיבך והרבך מאבותיך, והכוונה בזה יותר ממעלת דוד ושלמה והבטיחנו עוד שינקום נקמתנו מן האומות שרדפונו והוא שאמר (שם) ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך והם שתי האומות שאנו משועבדים בין ארם וישמעאל. וכן הזכיר אויביך ושונאיך אויביך אלו בני עשו ושונאיך אלו בני ישמעאל וכן התנבא עליהם מיכה ע"ה (מיכה ה) תרום ידך על צריך וגו'. ושתי אומות הללו הם תרי אווזי דרבה בר בר חנה והוא שדרשו ז"ל בבבא בתרא (פ"ה דף ע"ג ב) אמר רבה בר בר חנה זמנא חדא הוה אזלינן במדברא וחזינן להנהו תרי אווזי דשמטי גדפייהו משמנייהו ונגיד חוטא דדובשא מינייהו אמינא להו מי אית לי בגויכו לעלמא דאתי חדא דלא לי גדפא וחדא דלא לי אטמא כי אתינא לגבי ר' אליעזר אמר לי עתידין ישראל ליתן את הדין. ושתי אומות הללו הראן שלמה ע"ה שתי בנות שהם מזומנות לגיהנם הוא שאמר (משלי ל) לעלוקה שתי בנות הב הב, ועליהם הזכיר בסמוך (שם) תחת שנואה כי תבעל ושפחה כי תירש גבירתה שנואה זו ארם שנ' (מלאכי א) ואת עשו שנאתי ושפחה זה ישמעאל שהוא בן השפחה ועליהם הזכיר ישעיה ע"ה (ישעיה סו) המתקדשים והמטהרים אל הגנות. וכבר הבטיחנו ישעיה הנביא ע"ה בפי' על אבדן המלכות הזאת מלכות עכו"ם וקרא אותם פריץ חיות, והודיענו הכתוב על חרבן ארצו שתהיה שממות עולם והוא שאמר (ישעיה לד) קרבו גוים לשמוע ולאומים הקשיבו כי קצף לה' על כל הגוים וחימה על כל צבאם וגו' ואומר (שם) ונמקו כל צבא השמים ונגולו כספר השמים וכל צבאם יבול, ואומר כי רותה בשמים חרבי. מפני שהאומות שהם למטה תלויות בכחות של מעלה על כן תלה הנביא ע"ה ביטול השמים וכל צבאם לביטול האומות שאין לך אומה יורדת למטה שלא יפול שרה מלמעלה תחלה שנאמר (שם כ) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה וזהו שאמר (שם לד) כי רותה בשמים חרבי למעלה ועל עם חרמי תרד למטה ועל עם שיהיה נלכד בחרמי תרד למשפטי. ויש שאומר ועל עם חרמי על עם חרם כלו' כאלו אמר ועל עם מקולל ותהיה היו"ד נוספת וכן (שופטים יג) והוא פלאי, ומה שאמר ונגולו כספר מלשון חכמים גולל את הספר, וביאור מלת כספר כמו בספר וכן ת"י ואיתמחון מתחות שמיא כמה דאמיר עליהון בספרא וכונת הכתוב דורש כי אומות העולם שהם עכשיו במעלה העליונה באותה שעה כשימחו מן השמים יהא דוחה עליהם חשך כאלו נגללו השמים ואין אור בעולם. ואמר אחרי כן (שם) חרב לה' מלאה דם הדשנה מחלב דם כרים ועתודים משל על הגדולים מחלב כליות אלים משל על הפחות והסגנים וירדו ראמים עמם הם המלכים ויועצי ארץ והזכיר וירדו לשון ירידה והשפלה ויכלול עוד יללה ובכיה מלשון וירדתי על ההרים ודרשו ז"ל ראמים אלו ארמיים. וירשוה קאת וקיפוד קאת הוא עוף מצוי במדבר ואמרו רז"ל קאת זה הקיק עוף יש בכרכי הים וקיק שמו. קפוד לשון כריתה כמו (ישעיה לח) קפדתי כאורג חיי (שם לד) ונטה עליה קו תהו משפט שממה, ואבני בהו, משקלו של חרבן, ובא לומר שתהיה תוהה וריקנית מאין אדם ובהמה כענין המדבר שנקרא (דברים לב) תהו יליל ישימון. חוריה ואין שם מלוכה וי"ו ואין שם נוספת כמו ותשב תמר ושוממה (ש"ב יג) ויאמר הכתוב החורים שלה אין שם מלוכה יקראו כלומר לא ימצא שם אחד מחוריה שיהיו מכריזין מלוכה לארם שיאמרו ברו לנו מלך ולמה לפי שכל שריה יהיו אפס (ישעיה לד) ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא. ציים הם הסנוניות. איים הם חתולים. ותרגם יונתן ויערעון תמוון וחתולין. יתנבא עליהם כי יתקבצו שם חיות כדרך שמתקבצות במדבר. ולפי שהזכיר בכאן קצת מן החיות ואי אפשר להזכיר את כלן בפירוש לכך אמר (שם) דרשו מעל ספר ה' וקראו אחת מהנה לא נעדרה. דרשו מעל ספר ה' והוא החומש שמספר שם כל המכות שהביא הקב"ה על המצריים במצרים ובכללם מכת הערוב והוא שהביא עליהם מן המדבר חיות ונמרים והוא שכתוב (שמות ד) הנני משליח בך ובעבדיך וגו'. כלומר את הערוב שבמדבר כי לא היה בריה חדשה על כן הזכירו בה"א הידיעה מה שלא תמצא כן בשאר המכות. אחת מהנה לא נעדרה שלא תבואנה על ארם, אשה רעותה לא פקדו כמו (במדבר לא) ולא נפקד ממנו איש. (שמואל א ב) כי יפקד מושבך. ויש שפירשו דרשו מעל ספר ה' וקראו כשתבא השעה ותתקיים נבואה זו על ארם דרשו מעל ספר ה' הוא הספר הזה של ישעי' וקראו בפרשה הזאת אחת מהנה לא נעדרה מכל מיני החיות שמנינו כאן שלא תמצאו אותן על ארץ אדום, ורבותינו ז"ל דרשו על הכתוב הזה דרשו מעל ספר ה' וקראו הוא ספר בראשית שכתוב בו (בראשית ז) והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו מובאים אין כתיב אלא והבאים מאליהן באו א"ר יוחנן דרשו מעל ספר ה' וקראו ומה אם להסגר בתיבה שנים עשר חדשים הם באים מאליהן להפטם מבשר גבורים על אחת כמה וכמה הה"ד (יחזקאל לט) ואתה בן אדם אמור לצפור כל כנף ולכל חית הארץ התקבצו ובאו האספו מסביב, על זבחי אשר אני זובח לכם זבח גדול על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם בשר גבורים תאכלו ודם נשיאי הארץ תשתו (ישעיה לד) כי פי הוא צוה ורוחו קבצן, מלת ורוחו חוזר למלת פי כלו' ורוחו של פי כענין שכתוב (תהלים לג) וברוח פיו כל צבאם (ישעיה לד) והוא הפיל להם גורל וידו חלקתה להם בקו עד עולם יירשוה לדור ודור ישכנו בה. יאמר והוא הפיל להן לחיות שהזכירן ארץ עכו"ם בגורלם וידו חלקתה להם הארץ בקו שמא קאמר לשעה עד עולם יירשוה קאת וקפוד וכל שאר הנזכרים לדור ודור ישכנו בה. (שם לה) ישושום מדבר ציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת יאמר על מפלת החומות של עכו"ם ושל בצרה ישישו מהם מדבר וציה וציון וירושלים, ציון נקרא מדבר, וירושלים נקראת ציה. (שם סד) ציון מדבר היתה וירושלים שממה. ישושום כמו ישישו מהם כמו בני יצאוני יצאו ממני. פרוח תפרח ותגל כנגד שהזכיר למעלה (ישעיה לג) אבל אומללה ארץ כבוד הלבנון נתן לה כנגד שהזכיר למעלה (שם) החפיר לבנון קמל. הדר הכרמל והשרון כנגד שהזכיר היה השרון כערבה ונער בשן וכרמל. המה יראו כבוד ה' מלת המה תחזור למדבר ציה וערבה (שם לד) חזקו ידים רפות לא אמר חזקו בחירק תחת החי"ת אלא חזקו ועניינו חזקו אחרים אתם שידיכם רפות, הנה אלהיכם נקם יבא בנקם יבא כשיבא על או"ה. גמול אלהים כגמול אלהי' הוא יבא על ישראל נקם לאומות גמול לישראל. (שם) אז תפקחנה עיני עורים באמונה ואזני חרשים תפתחנה. אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם אין להבין שיתרפאו מכל וכל אבל הוא משל ויורה על זה מה שאמר כי נבקעו במדבר מים ונוזלים בערבה, ובקוע המים והנחלים רמז לשפע החכמה וההשגה בידיעת השי"ת וע"ז אמר (שם) והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים. בנוה תנים רבצה בנוה שהיה התנין רובץ והיה בו חציר כענין שנאמר (שם) חציר לבנות יענה יחזור לקנה וגמא שהוא מקום המים, ואמר זה על ירושלים שהיתה כמדבר זהו כי נבקעו במדבר מים והיה שם באותו מדבר נוה מסלול ודרך הקדש יקרא לה לא יעברנו טמא לאותו דרך והוא למו כי הוא המיוחד לישראל שהם קדושים וטהורים, הולך דרך תמים ואוילים לא יתעו כל מי שהולך דרך ואפילו האוילים שאין להם תבונה לא יתעו לא יהיה שם אריה זו מלכות בבל שנמשלה לאריה שנאמר (ירמיה ד) עלה אריה מסובכו. ופרוץ חיות זה החזיר שהוא פריץ שבחיות. והלכו גאולים והלכו שם הגאולים לבדם וזהו שאמר (ישעיה לד) ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה:

ועתה אקדים הקדמה אחת, ד' לשונות גאולה מורים עניינים גדולים, רומזים לד' רגלי המרכבה. ונודע כי זה לעומת זה עשה אלהים (קהלת ז, יד), ונגד ד' גאולות אלו ד' קליפות קשות שגרמו ד' גליות שעליהם נאמר (משלי ל, כג) ושפחה כי תירש גבירתה. ובהכנס אשה לבעלה דהיינו כנסת ישראל להקב"ה, שפחה אחת תחת רגליו אז תכנע אחת, וכן ב' ב' י' וכן כולם. על כן מברכין ד' ברכות על ד' כוסות על ד' עניינים המסודרים. על כן כתב רש"י בתשובה ברכה רביעית תיכף אחר מהולל בתשבחות:

כי באמת יש לנו להספיד על צדיקים בשני אופנים אחד להעדרם כנ"ל כמו שאמרו (איכ"ר א כח) גלתה יהודה וכי אומות העולם אין גולים אלא שבשביל שאוכלים מפתם ושותים מיינם אין גלותם גלות אבל ישראל שאינם נהנים מפתם ויינם גלותם גלות להלן אומר ויגל ישראל מעל אדמתו וכאן אומר גלתה אלא כיון שגלו תש כחן של ישראל כנקבה עכ"ל וכבר דקדקו דמה קושיא דאמת דגם אומות העולם גולים וכי בשביל כך לא נימא שגלו יהודה וגם התירוץ אנה נרמז בקרא וגם מה שתירץ שלכך נאמר גלתה בלשון נקבה עדיין קשה איך כתב ויגל יהודה בלשון זכר הא תש כחם כנקבה אבל הענין כבר נודע מה שכתב (איכה א' ג) היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח כי כל מי שאינו מבני אדמתו אין דעתו מיושבת עליו הואיל ואינו מבני ארצו כמבואר בגמרא (עיין מגילה יב ע"ב ובכורות ט) ולכן נאמר שישבו בגוים ולא מצאו מנוח והנה אמרו (גיטין נו ע"ב) בטיטוס שקם עליו נחשול לטבעו ואמר כמדומה שאין כחו אלא בים ירד עמי ליבשה וילחם עמי אמר קב"ה יתוש הוא בריה קלה דאית ליה עיולא ולית ליה אפיקתיה הוא ילחם בך וכו' ע"ש ויש להבין למה בחר ה' ביתוש ומה ענין זה לטיטוס ומה מדה כנגד מדה יש בזו שצוה ליתוש להלחם בו אבל כאשר נבין וכי לא ידע טיטוס מלחמת יהושע בן נון לל"א מלכים והורדת אבני אלגביש והעמדת חמה לו ולמלך חזקיה ואיך היה חושב שאין כחו אלא בים וצריך לומר כי כבר כתב הרמב"ן כמה פעמים (עיין בפרשת אחרי י"ח כה) כי ארץ ישראל היא תחת ממשלת ה' ולכך שם עיקר חיוב שמירת התורה ובחוץ לארץ כל מדינה תחת שר ומזל פרטי ולכך נאמר (מ"ב יז כו) משפט אלהי ארץ וזה ידע טיטוס גם כן וחשב כי חו"ל היותו תחת שרים ומזלות סילק הקב"ה השגחתו בכל אופן והכל ביד המזל והשר ולכך חשב בארץ ישראל ודאי שכח ה' גדול למאוד לעשות נסים ונפלאות אבל בחו"ל כבר נמסר לשרים ולמזלות ואין ביד ה' לשדד מערכותיהם וכבר אמרו בגמרא בפ"ק דגיטין (דף ח') כי ימים הסמוכים לארץ ישראל דינם כארץ ישראל וכן כתב הזוהר כי הים דינו כא"י ולכך חשב כי במים כחו חזק כמו בא"י אבל ביבשה בחו"ל לא היה יכול לו וזהו מאמרו ילחם אתי ביבשה והיינו בחו"ל כי כבר יצאו מא"י ומה שהביאו לכלל הטעות הזה לומר שכחו יפה בים אבל לא ביבשה הוא מקושית שלמה בקהלת (א ז) כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא הרצון שאינו מתמלא להיות מתגבר ושוטף ויורד לכסות כל היבשה כי איך אפשר שיום יום ירבו המים מן הנחלים ואין מקום לצאת ותירץ שלמה בקהלת שמקום שהם הולכים שם הם שבים ללכת במחילות בקרקעות תהום בזה כיחש טיטוס כאשר עוד היום חכמי מחקר כחשו בזה ואמרו שאין מקור הנחלים מן הים כלל רק הם בריאה בעצמן בכדור ארציי שברא ה' מעיינות ומקור מים חיים וא"כ הקושיא גדולה איך לא ישובו מי הים לכסות הארץ ומזה שפט ששר המושל בים אינו שר המושל בארץ וביבשה ותחומו של זה לא תחומו של זה ואין אחד נוגע בתחומו של חבירו כי חלק להם בעת הבריאה וא"כ אי אפשר לים לירד ליבשה ולהחריבו ואין שם ממשלתו וא"כ כיון שידע שאלהי ישראל שליט בים בימי פרעה וכדומה שפט כי על כרחך אין ממשלתו בחוץ לארץ במקומות הנמוכים מים דאם לא כן למה לא ירדו משם ליבשה למקומות הנמוכים ומזה נולד מקום כפירתן ולכך ענשו הקב"ה ואמרו ההיטב תימה לך על הים שכל הנחלים הולכים בקרבו ואין בו מוציא אף אני אשלח יתוש שג"כ אין לו רק עיולי ולא אפוקי ילחם בך ויכול לך ומזה תראה כי אין התמיה על הים כי רבות נפלאות כאלו פעל ה' בקרב הארץ ויתוש בריה קלה כאחד מהן ומה התימה על הים ונשוב כי זהו היה הטעם של סנחריב שבלבל כל הארצות כי הוא אמר שהוא אלוה כי הוא היה משביע לשר וכוכב שלו ולמען לא יעבדו גוים לשרים ומזלות העביר אותם ממדינה למדינה וא"כ לא ידעו עבודתו וטיב נמוסי העבודה לשר ואלוה ההוא כלל ונחלש כחם ובזה היה לבדו אמיץ כח על ידי שרו ומזלו ואם זהו כך אם כן הקושיה איך אמר הקרא שישראל בגוים לא מצאו מנוח היותם חוץ לארצם אדרבה להם יש יותר מנוח מכל הגוים כי הלא סנחרב בלבל כל הארצות והם שלא במקום מזלם ושר שלהם וזרה עבודתם לא כן ישראל אשר ה' אלהים בכל מקום ומלכותו בכל משלה ולכך תירץ שאומות העולם שאוכלים מפתם ויינם אין הגלות ניכרת מה שאין כן ישראל וזוהיא כוונת הפסוק מרוב עבודה פירוש שיש להם עבודת ה' לרוב ומובדלים ומופרשים בעבודת ה' ובמצות רבות אשר על ידי כן מובדלים מבין העמים ועל ידי כך היא ישבה בגוים אין לה מנוח והנה ענין גלות השכינה ושפחה כי תירש גבירתה הנאמר בקרא (משלי ל כג) כמו שכתב בכתבי האר"י ז"ל הוא כי כל זמן שישראל בארץ ישראל הוא משפיע לארץ ישראל והפסולת והתמצית הם משפיעים לשרים ומזלות חוץ לארץ אשר משטרם על גויי הארצות אבל כשאנו בגולה בין עמים אז הקב"ה משפיע לשר ההוא כדי להשפיע לישראל שתחת ממשלתו והוא לוקח לעצמו ועמו השפע והתמצית ופסולת לישראל כאשר האריך בזה וזהו שפחה כי תירש גבירתה כי השר מקבל השפע ונותן הפסולת לישראל וזוהיא גלות השכינה שאנו חייבים להתאונן ולבכות עליה בלב קרוע ומורתח כי זהו נגד הטבע כי מטבע צדיק וישר להשפיע לצדיקים וישרים אך זהו אם אין צדיק מובהק וגדול וקדוש שמו בארץ ישראל אבל אם ישנו שם הקדוש ברוך הוא משפיע בו מה שהוא כפי צורך ישראל והוא משפיע לישראל וכל ישראל ממש כלולים בו ומזה תבין מה שאמרו (איכה א ג) גלתה יהודה כי תש כחם כנקבה והרצון כי מקדם היו הם משפיעים לאומות והיו הם בבחינת זכרים ואומות העולם נקבה אבל בגלות הם מקבלים מאומות העולם והם זכרים ואנחנו נקבות המקבלים שפע ולכך תש כוחנו כנקבה אך זהו לאחר גדליה בן אחיקם אבל בחייו היותו צדיק גמור היה הוא המקבל ועל ידו מקבלים ישראל ולכך במותו אמרו (ר"ה יח ע"ב) שקולה מיתתו כשרפת בית אלהינו להיות כי מותו גרמה רעה לישראל כמו בית המקדש כי כל זמן היותו חי קבלו ישראל על ידו השפע כמו על ידי בית המקדש ובזה תבין כי לכך נאמר (מ"ב כה כא) ויגל יהודה מעל אדמתו ונאמר בלשון זכר ששם נאמר כי מינה נבוזראדן לגדליה בן אחיקם לשר ומושל בארץ ישראל על יתר הפליטה ואם כן לא היה תש כחם כנקבה כנ"ל משא"כ ירמיה שניבא וקונן על העתיד לבא שבעו"ה יהרג גדליה ולא יעבור איש בארץ ישראל כלל ואם כן יהיו הם מקבלים מן האומות ויתש כחם כנקבה ולכך אמר גלתה וא"ש: