וַיֹּאמֶר֩ לִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ מַדּ֣וּעַ ׀ פָּנֶ֣יךָ רָעִ֗ים וְאַתָּה֙ אֵֽינְךָ֣ חוֹלֶ֔ה אֵ֣ין זֶ֔ה כִּי־אִ֖ם רֹ֣עַֽ לֵ֑ב וָאִירָ֖א הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃
אורחות צדיקים
הַדְּאָגָה. זֹאת הַמִּדָּה הִיא רָעָה בְּרוֹב עִנְיָנֶיהָ, וְהִיא נִכֶּרֶת עַל כָּל הַפָּנִים, כְּדִכְתִיב (בראשית מ ו): ״וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים״; וּכְתִיב (נחמיה ב ב): ״מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים, וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה״.