מוסר על עמוס ג:ב

הרי מבואר שהטוב מכוון בשביל עצמו, כי טוב ה' לכל, והרע הוא מכוון לטוב בשביל שיהיה הכל עושה טוב, הרי הכל הולך אל מקום אחד הוא ית' מקומו של עולם, והוא מקיים העולם, ואין הבדל בינו ית' לבינינו, כי אנחנו תכלית המציאות והכל ממציאותו, והעונות הם מבדילים כמו שכתוב (ישעיה נט, ב) כי עונותיכם הבדילו וגו', על כן מאתו תצא ההשפעה לכלות הרע כדי שיסולק המבדיל, ואז שם אלהים פועל מדת הדין הקשה. ומכל מקום ידו"ד הוא האלהים מדת הדין כלול מרחמים, כי הדין הוא בשביל הרחמים, רק שהחוטא גורם שהפעולה אינה רחמים ומנשאים ומגביהים שם ידו"ד מאלהים. זהו לא תשא ידו"ד מאלהיך כי לא ינקה ידו"ד כו', והבן זה. וקרוב לזה ענין מה שכתב הרקאנט"י שהבאתיו לעיל שהוא מפריד בין הדבקים, וכל זה הוא בערך הפעולה הנפעלה. אמנם מצד התכלית, הכל הוא לטובה, ולפעמים הדין כלול מרחמים ביותר, וכל הדין הוא עצם הרחמים כעין יסורין שלא באו לכלות הרע, רק שיקבל מוסר וייטיב דרכיו, ועל זה נאמר (תהלים קיח, כא) אודך ה' כי עניתני. ורמז גדול בפסוק (עמוס ג, ב) רק אתכם ידעתי מכל העמים על כן אפקוד עליכם עונותיכם. ובבחינה זו אל זועם בכל יום (תהלים ז, יב). ונודע כי אל הוא מדת הרחמים, ופירשתי זה בארוכה במקום אחר. וזהו (שמות כ, ד) אל קנא וגו'. ויש עוד יסורין שהם ברחמים גדולים, סוד יסורין של אהבה שבארתיה במקום אחר. ובזה מבואר החקירה הזו איך נפעלת מאתו ית' פעולת הרע, והוא ית' עצם הטוב:

נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים קדוש משכני עליון (תהלים מו, ה). עמוד דין המרומז בנהר פלגיו כמו שכתב הרד"ק, והוא שמחה בעיר הקודש כי לא לן אדם בירושלים ובידו חטא (ב"ר כא, כא), והיו מתנהגים על פי אלהים שהוא מדת הדין לטובתם פשט אל זועם כו', להתקיים (עמוס ג, ב) רק אתכם ידעתי וגו' על כן אפקוד עליכם עונותיכם, כדאיתא בפרק קמא דעבודה זרה (ד, א), וכתבתי במקום אחר. וזהו שאמר נהר פלגיו נגד ימים המרעישים כמו שכתב הרד"ק, ומדת הדין הזה ישמחו ונהפך לושאבתם מים בששון ממעייני הישועה (ישעיה יב, ג):

וְחַיָּב הָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן וְלָדַעַת. כִּי אֵין הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתְהוּ וְהַיִּסּוּרִין הַבָּאִין עָלָיו. לְפִי גֹּדֶל עֲוֹנוֹ וְרֹב חֲטָאָיו. אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְיַסְּרוֹ דֶּרֶךְ מוּסַר הָאָב אֶת בְּנוֹ בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח':ה') וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לִבְּךָ יוֹדֵעַ מַעֲשִׂים שֶׁעָשִׂיתָ וְיִסּוּרִים שֶׁהֵבֵאתִי עָלֶיךָ, כִּי לֹא לְפִי מַעֲשֶׂיךָ יִסַּרְתִּיךְ. וְנֶאֱמַר (איוב י"א:ו') וְדַע כִּי יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַּ מֵעֲוֹנֶךָ. וְנֶאֱמַר (עזרא ט':י"ג) כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה מֵעֲוֹנֵנוּ. וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא הַמּוּסָר עַל אוֹיְבֵי ה' יִתְבָּרַךְ. בַּעֲוֹן אֶחָד הֵם נִסְפִּים. כִּי תָּבוֹא עֲלֵיהֶם הַפֻּרְעָנוּת בְּבַת אַחַת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל"ד:כ"ב). תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה. וּשְׁאָר עֲוֹנֹתָם נִשְׁאָרִים עַל נַפְשָׁם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ל"ב:כ"ז). וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם. אֲבָל בְּבוֹא הַמּוּסָר עַל הַצַּדִּיקִים. מְעַט מְעַט יָבוֹא עֲלֵיהֶם עַד תֹּם עֲוֹנֹתָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ג':ב'). רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהִלְוָה לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם. אֶחָד אוֹהֲבוֹ וְאֶחָד שׂוֹנְאוֹ, אוֹהֲבוֹ נִפְרָע מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט. שׂוֹנְאוֹ נִפְרָע מִמֶּנּוּ בְּבַת אַחַת. וְנֶאֱמַר (משלי כ"ד:ט"ז). כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה. פֵּרוּשׁוֹ – בְּרָעָה אַחַת יִכָּשְׁלוּ וְיִתַּמּוּ. וְנֶאֱמַר (ירמיהו י':כ"ד). יַסְּרֵנִי ה' אַךְ בְּמִשְׁפָּט. אַל בְּאַפְּךָ פֶּן תַּמְעִטֵנִי. פֵּרוּשׁ אַךְ בַּמִּשְׁפָּט – בְּמִדַּת רַחֲמֶיךָ וְחֹק חֲסָדֶיךָ. מִלְּשׁוֹן (במדבר כ"ט:י"ח) בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט, כַּחֹק. (תהילים קי"ב:ה') יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט – בַּמִּדָּה. וּמָשְׁלוּ עוֹד מָשָׁל בָּעִנְיָן הַזֶּה וְאָמְרוּ מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַכּוֹת מַכֶּה אֶת בְּנוֹ עַל עֵינָיו וְעַל פָּנָיו. אֲבָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַכּוֹת מַכֶּה אֶת בְּנוֹ בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ. וְכֵן כָּתוּב (תהילים קי"ח:י"ח) יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי. וְנֶאֱמַר (איוב ב':ו'). אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר. וְלֹא יָבוֹאוּ עַל הָרְשָׁעִים זוּלָתִי יִסּוּרֵי נָקָם. אֲבָל יִסּוּרֵי הַבְּחִינָה לֹא יָבוֹאוּ זוּלָתִי עַל הַצַּדִּיקִים. שֶׁהֵם מְקַבְּלִים אוֹתָם בְּאַהֲבָה וּמוֹסִיפִים תִּקּוּן בְּמַעֲשֵׂיהֶם. וְהַיִּסּוּרִין לְטוֹבָתָם וְתוֹעַלְתָּם וְגֹדֶל שְׂכָרָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים י"א:ה'). ה' צַדִּיק יִבְחָן. וּמָשְׁלוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מָשָׁל בָּזֶה וְאָמְרוּ. בִּזְמַן שֶׁיּוֹדֵעַ בַּעַל הַפִּשְׁתָּן כִּי הַפִּשְׁתָּן חָזָק. מַכֶּה עָלָיו הַרְבֵּה לַעֲשׂוֹתוֹ רַךְ וָטוֹב.