מוסר על עמוס ג:ח

ובספר התיקונים (תקון י כה, ב), כד ישראל אמרין שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, חיוון שמטין גדפייהו באן אתר בכנפי מצוה, דאיתמר בהון (דברים כב, יב) על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה, דאינון כגוונא דמעיל האפוד, ופעמונים ורימונים אינון לקביל חליין וקשרין, שולי המעיל אינון לקביל כנפי מצוה, ואינון ה' קשרים לקביל שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, דאינון חמשה נימין דכינור דדוד דהיה מנגן מאליו. י"ג חליין נחשבן אחד, דקלא דניגונא סלקא באחד ודאי. ח"י בין חליין וקשרין לכל סטר סלקין ע"ב, ודא איהו (ישעיה טז, ה) והוכן בחסד כסא, חסד ע"ב. כל מאן דאתעטף בכיסוייא דמצוה כאלו אתקין כורסייא להקב"ה, ואינון יאהדונה"י לכל חד, ד' כנפים וד' גדפין סלקין ס"ד, ותמניין אתוון יאהדונה"י סלקין ע"ב, וג' זמנין ע"ב סלקין רי"ו, דא הוא (עמוס ג, ח) אריה שאג מי לא יירא. וכנפי מצוה אולפין רזא דאינון ח' חוטין לכל סטר, לקביל ד' אנפין וד' גדפין לכל חיה, ובחושבן זעיר דנער חנוך א"ז איהו שד"י אז ישיר בכל אתר. ואמרו מארי מתניתן (פסחים קג, ב), כל מאן דפחית לא יפחות משבע, וכל מאן דאוסיף לא יוסיף על י"ג, ואינון ז' לקבל ז' ימי בראשית דרמיזן לז' שמהן אבגית"ץ וכו'. ועלייהו אתמר (ישעיה ו, ב) שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד, בהון פרחת צלותא לעילא ואינון תמן מנא לקביל מ"ב אזכרות דאינון בתפילין דיד ובתפילין דרישא, ועלייהו אתמר (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וכו'. ואינון תכשיטין דכלה, תפילין דרישא, עטרת זהב ברישא דכלה. ותפילין דיד, טבעת ודרועא הא כלה ונתקנין בתכשיטין דילה, צריך לקרא לחתן דילה הדא הוא דכתיב (שם ו, ד) שמע ישראל, והא אינון בחופה צריכא עמא קדישא למיקם בעמידה קדמיהון עם חזן לברכה לון ז' ברכאן ולקבלה קידושין בנקדישך כו', וחיון קדישין דהוו מנגנין בגדפין אז תרפינה כנפיהם כדין, עד כאן לשונו:

ואם תשאל מה זאת חסידות,‏ ובמה גדול כח החסיד העובד את ד׳, על עובד ד׳ שאינו חסיד.‏ דע לך שא״א לבאר לך עוד את הדבר,‏ מפני שאין החסידות דבר של שכל לבד לבארו,‏ השכל אשר בחסידות הוא רק חלק אחד ממנה,‏ ובא רק עם העבודה,‏ וכמו שא״א לבאר בשכל את ענין הנבואה,‏ כי רק הנביא ידע מה היא,‏ ואצלו היתה כ״כ פשוטה עד שלא הבין למה גם זולתו לא יראה,‏ כמו שאמר הנביא: ד׳ אלקים דבר מי לא ינבא ‏(עמוס ג׳ ח').‏ שלא הבין מי הוא אשר לא ינבא כשד׳ דבר, כן גם החסידות שהיא התגלות איזה ניצוץ מניצוץ הנבואה אשר באיש ישראל ‏(כמו שאיתא בגמרא פסחים, ישראל וכו׳ בני נביאים הם)‏. א״א לבארה בשכל לבד לא עבודתה ולא ראיתה,‏ איך חסיד אמיתי מתפלל,‏ מתלהב ומקשר את נפשו אז בקדושה עילאה, ואיך מסתכל הוא בתורה ומצות את ההדור נאה זיו העולם, וכי ניצוץ שכינת עוזו גם על העולם כלו פרוש, ואף החסיד בעצמו בשעה שמתעלה ומתלהב,‏ מסתכל ורואה והדבר אצלו פשוט וודאי,‏ ואח״כ אם נופל גם א״ע ואת ראיתו הקדומה אינו מבין.‏ אבל כל זה עוד ממך והלאה בחור ישראל לע״ע,‏ רב וגדול יותר מערכך לדעת אף לחפוץ ענינים כאלה, אבל לקצה החסידות כבר באת ובקצה המטה מיערת הדבש כבר טעמת אם התחלת להכניס את דברינו אל קרבך,‏ וכשתתמיד לעבוד בזה,‏ תהי׳ אי״ה חסיד, בצל שדי תחסה,‏ ומזיו שכינתו עליך יפרוש.