מוסר על עמוס ז:ב

והואיל ואתא לידן ענין שני המאורות ומיעוט הלבנה, אפרש המאמר התמוה בפרק אלו טרפות (חולין ס, ב) אשר נתחבטו בו כל המעיינים ובפרט חכמי האמת, ואני לא באתי אלא לפרש כפי פשוטו. חמה ולבנה ממש, רק לעומתם תלמוד ומעשה והא בהא תליא. וזה נוסח המאמר. רבי שמעון בן פזי רמי, כתיב (בראשית א, טז) ויעש אלהים שני המאורות הגדולים, וכתיב (שם) את המאור הגדול ואת המאור הקטון. אמרה ירח לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. אמר, לכי ומעטי עצמך. אמרה לפניו, רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעט את עצמי. אמר לה, לכי ומשול ביום ובלילה. אמרה ליה, מאי רבותיה, דשרגא בטיהרא מאי אהני. אמר לה, זיל לימני בך ישראל ימים ושנים. אמרה ליה, יומא נמי, אי אפשר דלא מנו ביה תקופתא, דכתיב (שם יד) והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. זיל ליקרו צדיקי בשמיך, יעקב הקטן (עמוס ז), שמואל הקטן (ש"א יז, יד) דוד הקטן. חזייה דלא קא מיתבא דעתה, אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח:

ב' קדושת הגוף זיכוך חומרם לקרבו לרוחניי, דהיינו מצד הפרישות והקדושה, כמ"ש (יבמות כ, א) קדש עצמך במותר לך. וכל מיני קדושה הם קדושת הגוף להזדכך החומר שלא יהיה גס ועכור, רק הזדככות ויתגבר השכל על החומר באופן שיהיה החומר בטל במיעוטו נגד השכל. וזהו ענין (דברים ז, ז) כי אתם המעט על כן חשק ה' בכם, וכן כתיב (עי' עמוס ז, ב) כי קטן יעקב, כלומר מצד החומר, משא"כ עשו הוא הגדול חומרו עב וחזק והוא יצא ראשונה מבטן אמו, כי הזוהמא זוהמת הנדה כמו שכתבו המפרשים, על כן הוא אדמוני, והכבד כולא דמא (חולין קט, ב) ורדיפת אש התאוה הכל בכבד, ואש הוא עד אבדון תאכל, ומכח אש השורף לא יכול להתקרב וליהנות מהאור: